מאורעות תשפ"א

ידי המשטרה עמוסות מאוד בימים אלה. מתי יסתיים הסיוט?  (צילום: דוברות המשטרה)
ידי המשטרה עמוסות מאוד בימים אלה. מתי יסתיים הסיוט? (צילום: דוברות המשטרה)
האם מדובר במהדורה חדשה ואלימה של מאורעות תרצ"ח (1938)? * על 'האיזון הקדוש' השקרי בסיקור התקשורתי של אירועי הימים האחרונים

בן דרור ימיני, פובליציסט ידוע שעשה כמו רבים את דרכו מן השמאל אל הימין (בהסתייגות לגבי נתניהו), כתב מאמר קשה לקריאה אך נוקב וגם מעלה לדיון אמת כואבת תחת הכותרת 'כשקישינב מגיעה ללוד'. דומה שאין צורך בפירוט, אבל נצטט משפט אחד להמחשה: "עברנו את פרעות קישינב, עברנו את הפרהוד ולא הקמנו כאן מדינה כדי שזה יקרה שוב". ימיני יצא נגד 'האיזון הקדוש' בתקשורת בין מאות הפורעים הערבים לבין קמצוץ היהודים הפוגעים בערבים, כאשר הערבים מבצעים פרעות של ממש ביהודים ושורפים בתי כנסת. 

אכן, שוב ושוב מתחזקת במקומותינו ובאמצעי התקשורת 'שלנו' אופנת 'האיזון הקדוש' שהוא גם שקרי ביסודו. הוא יוצא לפעולה וציפורניו שלופות לאחוז בטרף היהודי כמובן, כאשר תוך כדי כך הוא רומס כל ניסיון של שדרן זה או אחר לומר את האמת.

לדוגמה, שכיחות המילה "לכאורה" עלתה פלאים. ביום שישי האחרון הובאו טענות של נפגעת יהודייה שערבים שרפו את ביתה והיא עצמה ניצלה בנס משריפה זו. המרואיינת שחה לתומה ומדם לבה על הקורה אותה בעודה עומדת בדירתה השרופה. והנה (תיראו מופתעים…), לא יכלה המגישה להימנע מלהוסיף את המילה "לכאורה" לתיאור מצבה המזעזע של המתלוננת ולהימנע מזריית עוד קמצוץ מלח על פצעיה. אמנם היא גם חטפה שטיפה מבת שיחתה על הביטוי הזה, אבל ההתבטאות הזו משקפת את אווירת 'האיזון' בתקשורת לגבי המבצע בעזה והפרעות שזומנו לנו בערים המעורבות.

לא מעט אמצעי תקשורת הרבו בשאלה החוזרת ונשנית: "מה תשיג ישראל בסיום המבצע? איך אפשר להבטיח שלא יהיה צורך לבצע שוב כמותו בעוד כמה שנים?". זה היה המוטו הבלתי נלאה שהושמע שוב ושוב. האמירה המוחבאת בין השיטין של שאלה 'תמימה' זו היא מדוע הנחיתה ישראל מבצע כזה שוב כאשר המבצעים הקודמים לא פתרו את הבעיה? הבעיה היא כמובן שלטון החמאס בעזה ואמונתו היוקדת כי יעלה בידו להשמיד בסופו של התהליך את מדינת ישראל.

אבל המוקד האמתי של אירועי התקופה הזו הוא הפרעות שהונחתו עלינו על ידי ערבים תושבי ישראל. גם כאן ניסתה התקשורת בכל כוחה להפעיל את סגנון ה'סגי נהור', שפה מיוחדת לאנשים עיוורים כביכול. גם כאן עורר הסגנון הזה חמת זעם בקרב צופים רבים בחוטאה לאמת,

אלא שהפעם האמת חלחלה אל המודעות הציבורית בעזרת המדיה החברתית.

להלן מקצת מנתוני האמת לאשר קרה בישראל באותם שבועיים אחרונים:

יורם ועקנין ואחרים אספו בשקידה נתונים על הפרעות שפרעו ערבים ביהודים במהלך התקופה האחרונה. הבאנו לכם מקצת מנתונים אלה על קצה המזלג:

הצתת בתי כנסת – 10 (מתוכם חמישה בלוד).

הצתת מסגדים – אפס.

בתי יהודים – נשרפו 112, נבזזו 386.

בתי יהודים שניזוקו – 673.

בתי ערבים שניזוקו – 13.

מכוניות של יהודים – נשרפו 849.

מכוניות של ערבים – נשרפו 13.

זריקת אבנים על יהודים בלתי מעורבים – 5,018.

זריקת אבנים על ערבים בלתי מעורבים – 41.

עוד מעט יופיעו הטענות הידועות על "מחיר השלום", על "מחיר החיים המשותפים" וכו'. המגישים, הנאמנים למצוות אדוניהם שמעבר לאוזניות שהם חובשים באדיקות, ימשיכו להפעיל את הנדסת התודעה. הם ימשיכו לומר לנו שהרוב בקרב ערביי ישראל שואף לשלום עם שכניו היהודיים (הנה הופ התפלט לנו עוד בקבוק תבערה, עוד הצתת בית יהודי…) ועוד מעט קט נחדש ימינו כקדם…

ביניים: הסתרת האמת: אז והיום

לצורך הדיון בפרק זה, העלינו על קצה המזל, אירוע שנשכח (ולמעשה הושכח) בכוונת מכוון. השנה היא שנת תרצ"ח (1938). ב-2 באוקטובר, מוצאי שבת, שלושה ימים לפני יום כיפור, יצאו כשלוש מאות ושמונים ערבים צעירים (יש גרסה האומרת כי פקדו עליהם קצינים נאציים. פקודות בגרמנית נשמעו במהלך ביצוע הטבח) וסכיניהם בין שיניהם למסע רצח ושפך דם בשכונותיה היהודיות של טבריה. 'חולשה' מיוחדת גילו הרוצחים כלפי נשים וילדים: במהלך הפשע נרצחו 19 יהודים, רובם נשים וילדים חסרי הגנה (הגברים שבתיהם הותקפו היו בבתי הכנסת). לא נאריך בתיאור. נציין רק כי סיום האירוע היה מדמם מבחינת הערבים. אורד וינגייט, שהיה בעיצומו של מבצע אחר בגליל, הוזעק לאזור. הוא ומתנדבי 'ההגנה' שהיו עמו איתרו את הכפר ממנו יצאו הפורעים. וינגייט, שכונה 'הידיד', העמיד אותם למשפט שדה והוציא חלק מהם להורג. כל האמור לעיל הושתק. המדובר בפרשה עלומה שהוסתרה מעין הציבור במשך שנים רבות. התקשורת, כאז כן היום, פועלת על פי מוסכמות המעוותות את האמת ואת העובדות.

פרופ' דן שיפטן (ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה ומרצה בכיר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטה זו ובמכללה לביטחון לאומי), בריאיון ל-YNET, ענה על השאלה "איך ייראה המזרח התיכון ב-2060?? מהן הבשורות הטובות והרעות ביחס לעתידה של ישראל?". הוא חשף באומץ את המציאות שלדעתו התקשורת מסתירה: "גם בעתיד הנראה לעין תצטרך ישראל להתמודד עם סביבה ערבית עוינת ואכולת עלבון צורב, המאשימה את ישראל (ואת ארצות הברית) בכישלונה ההיסטורי להתמודד עם העולם המודרני. העוינות, העלבון והאשמת ישראל בכל מצוקותיהם של הערבים לא יפוגו גם אם יושגו הסדרים מדיניים, אלא אם כן יתחולל מהפך מופלא ובלתי צפוי ביסודותיה של התרבות הפוליטית המקובלת באזור בדורות האחרונים".

גם בריאיון ששודר עמו ביום שני האחרון, אמר פרופ' שיפטן דברים דומים. המראיין, כחניך נאמן של המנצחים על התזמורת שמאחורי הקלעים, נראה ונשמע נבוך מאד וכבלתי משלים בעליל עם התשובה הנחרצת שהשיב שיפטן. הוא (המגיש, מ.ל.), לא לבד. זו הייתה ועודנה המנגינה השלטת בתקשורת. במאמר שפרסם שיפטן ביום שלישי בעיתון 'ישראל היום', חזר על הדברים: "בין טהרן לעזה", אמר, "עדיף מבצע עכשיו מאשר עימות משולב בעתיד".

האם תשנה התקשורת את אורחותיה? האם תמשיך להנדס את התודעה של אזרחי ישראל היהודיים? ימים יגידו.