בית האומנים בירושלים (רח' שמואל הנגיד 12), מארח בימים אלה תערוכה מיצירותיה של האומנית ימימה ארגז פרומן. אוצרת: שלומית ברויר.

דימויי שולחנות וכיסאות שזורים כחוט השני בגוף היצירה הרבגוני של ארגז. במופעיהם השונים, הנעים בין פיגורטיביות, ריאליזם והפשטה, הם נוכחים כדוממים בנאליים שתכליתם לשימוש ולשירות, ובו בזמן כסמנים ביוגרפיים של הוויה ביתית-פרטית-מקצועית קונקרטית. שולחנותיה – פעם גדושים בכלי עבודה ובצנצנות צבע לשם זיקוק איכותו הגופנית של מעשה האמנות, ופעם מרוקנים מתוכן בהנציחם את עקבות המחולל האנושי שנסתלק זה מכבר –מתמירים את מעמדם האונטולוגי מן הממשי אל הסמלי ומתגלגלים ביצירתה לדיוקנאות של חפצים.

הגם שתיעודו החוזר ונשנה ומיקומו המשתנה של הדימוי המכונן את המיצב נושא עמו ערך אסתטי מובהק, דומה שחילוצו מתוך מנעד האפשרויות אינו אקראי וניתן לזהותו לא רק כעבודת מפתח במכלול עבודתה של ארגז, אלא גם ככזה העשוי לשמש מקרא לעת מצוא לאופני פענוח יצירתה ולקריאה בפרקיה.

צירי הזמן והמרחב, השזורים שתי וערב בין הדמות ה'ערוכה' לפעולה בראשיתו של מהלך, לבין זו המשוכתבת לאחר 'עריכה' באחריתו, מכנסים יחדיו סיפור אישי, דיוקן משפחתי ותפיסות תרבותיות-חברתיות-פוליטיות לכדי ממואר ויזואלי רחב יריעה ורב מבעים.

עבור ארגז, הנרטיב הוא סוג של מכשול. "הריבוי הרהוט והמפוכח של מושאי עבודתה", כפי שניסח זאת אלברט סוויסה, קל וחומר שליטתה וקלילות דילוגה בין סגנונות ומדיומים שונים, אינם יכולים, לדידה, להתכנס לכדי רצף עלילתי כרונולוגי המורכב מהתחלה, אמצע וסוף. חתירתה להתנסות תמידית כאורח חיים וכתוואי לפעולה אינה מאפשרת רצף לינארי מובהק, אלא קיום, גם אם לעתים כאוטי, בתוך מרחב תוסס. זה מרחב שאיבריו משולחי רסן והוא נחרץ בדחייתו מעליו כל ניסיון למבנה תמטי סדור או תבנית מרסנת.

שני הקטבים, שבהם מפעפעת בת דמותה ה'ערוכה' של ארגז, שתוקה ומרוסנת לתוככי מרחבי היצירה, מייצגים שני מבטים: מלכתחילה ובדיעבד. ארגז מישירה מבט – הן בנקודת המוצא הפרוספקטיבית והן בזו הרטרוספקטיבית ואינה נפנית בגופה או במבטה לאחור. סכיני ציירים פרושים לפניה, סדורים כבדרך ארץ על 'שולחן ערוך' המגלם בהשאלה מעולם ההלכה היהודי קודקס לאורח חיים נאות ולמידות טובות או שמא תחליף למזבח החיים או האומנות. נאמנה לדרך עבודתה – שאינה נענית לאפיונים סדורים אך ערוכה לקראת כינונה של תערוכה רטרוספקטיבית המיתרגמת בשגרה לפרישתו של סיפר כרונולוגי-היסטורי, תוכני או רעיוני רחב יריעה – מותחת ארגז ציר בין המבטים. כך מתאחד המבט לפנים עם המבט לאחור ושניהם מתכנסים לנקודת מגוז עלומה, המזמנת גם את ה'למרחוק' להיקרא בראי ה'מקרוב'.

שעות ביקור בתערוכה: שני-חמישי – 18:00-10:00, שבת 14:00-11:00, ראשון ושישי – סגור. הכניסה חופשית.

נעילת התערוכה: 14.5.