מהפכת סדום ועמורה

כותב המאמר (מימין) עם שבתאי אפרים מעין תמר (צילום: יחזקאל דוד)
כותב המאמר (מימין) עם שבתאי אפרים מעין תמר (צילום: יחזקאל דוד)
באנו אל מהפכת סדום ועמורה * הלכנו בנתיבי גבורה מרובבים בדמים, וראינו ארץ טובה זבה חלב ודבש

רעי יחזקאל דוד ואנכי ירדנו דרומה, בקשנו לחזות במו עינינו באשת לוט הנצבת לה דומם מזה שלושת אלפים ושש מאות שנים על עומדה. עומדת ומשקיפה על כל עובר ושב הבא לפקוד את מחוזות חייה הנחלמים, שמהם סירבה להפרד עד שהפכה לנציב מלח: "ותבט אשתו מאחוריו ותהיי לנציב מלח". ראינוה בינות להרים השותקים.

באנו אל מהפכת סדום ועמורה. הלכנו בנתיבי גבורה מרובבים בדמים, וראינו ארץ טובה זבה חלב ודבש.

ראינו שם חלוצים שחיים בארץ ציה, שמצמיחים אילנות נוטפי עסיס, וירקות תאווה לחיך, הנובטים וצומחים תחת ידיהם מאדמות מליחה.

אמרתי לרעי ראה את "מהפכת סדום ועמורה" השניה, זו המתרחשת לנגד עינינו, שהיא תיקון לזו המקראית. תיקון שכולו ברכה. הבה ונלך לראות מי הם מחוללי המהפכה הזאת, מחוללי הפלא הזה.

את שבתאי אפרים מעין תמר פגשנו בשדהו. בהגיענו עדיו הוא לא נעמד למולנו לברכנו לשלום כדרכם של אנשים. בהגיענו אליו ראינוהו רוכן לקרקע, כשראשו וידיו טמונים בתוך בור שפער באדמה במו ידיו. הוא חפרו למצוא צינור השקיה סורר שהתבקע והגיר מים שלא לצורך. משסיים עבודתו  שצלחה בידיו, נעמד למולנו וברכנו לשלום בפנים מאירות.

לאחר שהחלפנו מילות נימוסין כדרכם של אנשים המבקשים להיתוודע איש לרעהו, בקשתיו לספר לנו את סיפורו. פתח ואמר את שמו ומעט פרטים על חייו שמכבר. קימץ במלים כדרכם של אנשי מעשה – שממעטים במלים ומרבים במעשים.

אמר: "אני הגעתי לכאן, לעין תמר, לפני ארבעים שנה. ככר סדום של אז הייתה מדבר צחיח. גרנו בבתים יבילים ללא מים ובלי חשמל. צה"ל ספק לנו מים לשתיה בטנקרים (מיכלי מים). המים האלה שנועדו לשתיה היו כל-כך חמים שיכולנו להכין מהם תה. אחיזתנו באדמות המליחה הייתה והינה אתגר חקלאי גדול. נווה המדבר שעיניכם רואות סביב סביב הוא העדות להצלחה, שהיא תוצאה של התמדה, הקרבה ושימוש בשיטות של חקלאות מדברית מתקדמת".

התבוננתי באיש בדברו ובדעתי עלו מילותיו של עגנון: "כי האדם עץ השדה כתוב בתורה. זכה הריהו כעץ ששורשיו עמוקים. לא זכה הריהו כעלה נידף", וזה האיש ניכר בו כי זכה גם זכה.

יצאנו עמו ברכבו לראות את נווה המדבר שהוא ורעיו יצרו יש מאין. ראינו את כרמי התמרים המשוכים למלוא מרחבי העין, ועד לאופקים הרחוקים. אחר באנו אל תוך החממות שבתוכן צומחים שתילי עגבניות לגבהים מרשימים, מודלים על כלונסאות, מעוטרים בנטיפות ובמחרוזות של עגבניות אדמדמות תאווה לעין ולחיך. גבר עלי יצרי וקטפתי עגבניה אחת אדמונית וגדולה ואכלתיה. טעמה הערב וריחה המשכר  הזכירו לי את טעם העגבניות שאכלתי בעת שעבדתי בקטיף עגבניות במוצא, באותם ימים רחוקים  בהיותי תלמיד בבית הספר היסודי.

בטרם פרידה הסיענו שבתאי למתחמי הקירור שבהם נאסף היבול, ומהם יוצא אל החנויות ואל המרכולים. בעת שהיגענו למקום הגיעו טרקטורים ומלגזות עמוסים באבטיחים אשר נקטפו זה עתה. שאלתיו: ומה עוד מגדלים תושבי עין תמר? אמר: "במושב יש כחמשים משפחות והן מגדלות עגבניות, פלפלים, חצילים, קישואים, תמרים, מלונים ואבטיחים".

משעמדנו לילך הלך חפוז אל הטרקטור נטל בידיו שני אבטיחים ונתנם לנו כשי פרידה.

משנפרדנו מהאיש לשלום נכנסנו לרכבו של יחזקאל רעי, לשוב אל מלון האורחים שבו אנו מתארחים. פתחתי מיד את פי ואמרתי: כל ימי ילדותי ונעורי למדתי על החלוצים והביל"ויים שהפריחו את שממות ארצנו, ועל א.ד. גורדון,  שלבי הלך שבי אחריהם, בהיותם בעיני אנשי מופת. היום ראינו אחד מאלה, והוא אינו נופל מהם – חלוץ כורדי אציל וגאה, שראוי הוא  וראוים רעיו החלוצים דהיום להנצחה – כאותם שהזכרתים. הנהן רעי לאות הסכמה.

מעין תמר בואכה כביש 90 משוכה דרך גבורה מרובבת בדמים. שלוש מצבות מספרות זאת.

סמוך לצומת ניצבת אנדרטה המנציחה את זכרם של עשרים חיילי צה"ל אשר נקברו תחת סלעי ענק שנתקו ממצוק וקברום תחתיהם בעת שישבו אלה בחדר האוכל הצה"לי לסעוד את סעודתם. האסון אירע ביום רביעי 30.12.1970.

סמוך לה מוצב לוח זכרון המנציח כי: "במקום זה הונחה אבן הפינה להתיישבות קבע בככר סדום ביום 25.2.1959 על ידי קבוצת סיירי מדבר נאות הככר".

האנדרטה השלישית הסמוכה מספרת את ספורם של שלושה עובדים יהודים אשר יצאו בבוקרו של יום 3.1.1939 לתקן את מתקן המים של מפעל האשלג שליד סדום שחובל על ידי הערבים. בהגיעם למקום עטו עליהם כששים ערבים שארבו להם מאחורי הגבעה ורצחום נפש.

הנרצחים: מיכאל בלום, שמואל ברנשיין והרי לוביאנוב הונצחו באנדרטה צנועה דמוית עץ תמר שבה נכתב: "לזכר אנשי עמל ויצירה שנרצחו בידי בני עוולה".

בדרכנו למלון הייתי אחוז בסרעפיי, הוגה באלה שהיו לנו מגש הכסף אשר במותם ציוו לנו את החיים, ובאלה החלוצים של היום, שהם מלח הארץ ומסד קיומה, ובלבי גאתה המחשבה: טובה הארץ, וטובים יושביה.