מהריביירה הצרפתית ל'סינמטק

מתוך הסרט 'מטריות 'שרבורג' (צילום: באדיבות 'בתי קולנוע לב')
מתוך הסרט 'מטריות 'שרבורג' (צילום: באדיבות 'בתי קולנוע לב')
הצדעה לפסטיבל קאן ולסרטים שזכו ב'דקל הזהב'

'סינמטק' תל אביב יקיים מחווה לפסטיבל קאן, פסטיבל הקולנוע החשוב בעולם במלאת לו 75 שנה. בזמן שבמאים, כוכבים ואנשי תעשיה יתקבצו בחופי הריביירה הצרפתית לראות את המבחר המרשים של סרטי התחרות והמסגרות השונות של שנה זו, יקרין ה'סינמטק' תשעה סרטים זוכי 'דקל הזהב', אחד מכל עשור של פעילות.

למרות שלפסטיבל קאן יש מתחרים חזקים וראויים ברחבי העולם, אין כמו 'דקל הזהב' כחותמת איכות בלתי מתפשרת והוא הפרס בעל הסטטוס היוקרתי והמשמעותי ביותר בין אנשי קולנוע.

כל סרט שיוקרן במסגרת המחווה, הוא פנינה ייחודית שמשקפת את התקופה בה הופק והוצג – מהניאו ריאליזם האיטלקי של שנות ה-40, דרך הקולנוע האמריקאי הבועט של שנות ה-70 ועד להתבוננות הנוקבת במיניות נשית של שנות ה-2000. חשוב לציין, כי בכל 75 שנותיו, ניתן הפרס הגדול לשתי נשים בלבד – ג'יין קמפיון וג'וליה דוקרנו – וה'סינמטק' גאה להקרין את שני הסרטים של הבמאיות בדאבל פיצ'ר נשי מנצח.

מבט לסרטים

14.5, 'הפסנתר' (אוסטרליה/ניו זילנד, 1993. בימוי: ג'יין קמפיון. משחק: הולי האנטר, סם ניל והארווי קייטל): ניו זילנד בסוף המאה ה-19. אדה ובתה מגיעות מסקוטלנד לניו זילנד הנידחת. אדה, שעומדת להינשא למתיישב מקומי, היא אילמת מגיל שש ומתקשרת באמצעות בתה, המתרגמת את שפת הסימנים שלה ועל ידי נגינה בפסנתר האהוב שלה שאותו הביאה עמה מהמולדת. לאחר שבעלה של אדה משאיר את הפסנתר על חוף הים, הוא נקנה בידי שכנו, ביינס, לבן שחי בקרב הילידים המאורים. אדה מסכימה להעניק לביינס שיעורי פסנתר ובתמורה לקבל את הפסנתר חזרה לידיה, אבל אינה מודעת שכוונותיו אחרות. ג'יין קמפיון מציעה בסרטה הרומנטי-גותי משהו קסום ומיוחד יותר ממרבית דרמות התלבושות שנעשו לקולנוע. המבט הנשי, הדמויות המחוספסות והקשות, ההימנעות מסנטימנטאליות והמוסיקה של מייקל ניימן, הופכים את סיפור התשוקה והאהבה לנוגע ללב. הסרט זכה בפרס 'דקל הזהב' ובשלושה פרסי אוסקר עבור התסריט ופרסים לשחקניות הולי האנטר ואנה פאקווין.

14.5, 'כחול הוא הצבע החם ביותר' (צרפת 2013. בימוי: עבדלעטיף קאשיש. משחק: אדל אקסרקופולוס וליה סיידו): מסע מרגש, מטלטל ומלא עוצמה ויופי אל אותם רגעים של פעם ראשונה: התאהבות, אינטימיות, לב שבור והתמודדות עם לחץ חברתי. אדל היא תלמידת תיכון במגמת ספרות צרפתית, שבאופן מפתיע וממש לא מתוכנן מתאהבת באמה, סטודנטית לאומנות בעלת שיער כחול. ברגישות מעוררת השתאות, מוביל הסרט את הצופה אל הרגעים האינטימיים ביותר בין שתיהן – המאושרים וגם הכואבים. חוויה קולנועית נדירה של אהבה, אושר וכאב. סרט חובה לכל מי שאוהבת ואוהב קולנוע. יצירת מופת שצריך לקחת בה נשימה עמוקה ולתת למסך הקולנוע לעטוף אותך בחום של זיכרונות נעורים. זוכה פרס 'דקל הזהב'.

14.5, 'טיטאן' (צרפת, 2021. בימוי: ז'וליה דוקורנו. משחק: וינסן לינדון, אגאת רוסל וגראנס מרילייה): סרט שהפעים את הקהל בהקרנת הבכורה שלו בפסטיבל קאן ובסופו של דבר זכה ב'דקל הזהב'. ואכן, מדובר ביצירה קולנועית להפליא מהשוט הראשון ועד האחרון. במרכז העלילה ניצבת רוצחת סדרתית שמתעברת מכלי רכב ומתחזה לגבר כדי להעמיד פנים שהיא בנו האובד של כבאי בודד. התקציר הזה עלול להטעות, שכן אומנם יש בסרט לא מעט סצנות אלימות, אבל מעל לכל מדובר בסיפור אהבה מלא חמלה. יותר מאשר מתכת, יש בו נשמה. אחרי סרט הביכורים שלה ('נא'), סומנה הבמאית הצרפתייה ככישרון מבטיח וכבר בסרטה הארוך השני היא מממשת את ההבטחה.

15.5, 'מטריות שרבורג' (צרפת, 1964. בימוי: ז'אק דמי. שחקנים: קתרין דנב, נינו קסטלנובו ואן ורנון). הסרט, אשר חשף את קתרין דנב הצעירה לעולם, מציג סיפור אהבה קלאסי לכאורה: מערכת היחסים של ז'נבייב, בתה היפיפייה של בעלת חנות למטריות בעיר שרבורג; וגי, המוסכניק הנאה – נקטעת לאחר גיוסו של האחרון לצבא. ז'נבייב מרגישה שחרב עולמה, אם כי המציאות מוכיחה שהחיים נמשכים למרות הכול. אך לצמצם את סרטו המפורסם של ז'אק דמי לטרגדיה קטנה זו הוא לפספס את גדולתו, שכן 'מטריות שרבורג' אינו רק סיפור אהבה אלא גם סיפור על אהבה, על הפנטזיה הרומנטית ועל משחקי התפקידים שמתרחשים במסגרתה. מסיבה זו, לא מתמסר דמי למציאות היחסים אלא הופך אותם לבסיס של מיוזיקל מודע לעצמו, שבו השחקנים אינם דוברים את הטקסט אלא שרים אותו. את הסרט מלווה גם פס הקול הנפלא שחיבר מישל לגראן, אשר יחד עם הצילום המוקפד והצבעים העזים, מעניקים לרחובותיה מרוצפי האבן של שרבורג הילה קסומה ודורשים מהצופים לשאול: מהי כאן ההוויה ומהי הבדיה?

15.5, 'סקס, שקרים ווידאוטייפ' (ארצות הברית, 1989. בימוי: סטיבן סודרברג. משחק: ג'יימס ספיידר, אנדי מקדוואל, פיטר גלאגר ולאורה סן ג'יאקומו). הסרט מתאר את התפרקות הנישואין של זוג בורגני צעיר על רקע שובו לחייהם של חבר נעורים, תמהוני בודד חמוש במצלמת וידאו ובמחויבות לאמת. עם קו העלילה הזה, בסגנון קולנועי בטוח ושליטה בקצב התפתחות העלילה, הפתיע סודרברג כשזכה ב'דקל הזהב'. כמו תמיד אצלו, החדשנות נושקת ליומרנות, הרומנטיקה מצופה במקצוענות צוננת והאמת קרובה מדיי אל השקר. אלא שכאן מצליח סודרברג לאזן היטב בין המתחים האלה כדי ליצור דרמה רומנטית נועזת שהייתה אחת הסנוניות של שנות התשעים.

16.5, 'השיחה' (ארצות הברית, 1974. בימוי: פרנסיס פורד קופולה. משחק: ג'ין הקמן, ג'ון קזאל, פרדריק פורסט ואלן גארפילד): אחד מסרטיו המוקדמים של קופולה, שזיכה אותו בשלל פרסים ובהם האוסקר, 'דקל הזהב', 'גלובוס הזהב' ועוד שורה של פרסים לשחקנים ולקטגוריות הטכניות, מגולל את סיפורו של הארי קול, מומחה ידוע למעקב. בעל חברה גדולה שכר את שירותיו כדי שיצותת לשיחות של שני מועסקים. כמה שנים קודם לכן, גרמה עבודתו לרציחתם של שלושה אנשים והארי חושש שהסיפור עתיד לחזור על עצמו כעת.

17.5, 'כאשר עפים העגורים' (ברית המועצות, 1957. בימוי: מיכאיל קלטוזוב. משחק: טטיאנה סמוילובה, וסילי מרקורייב ואלכסיי באטאלוב): אחד הסרטים הסובייטיים הראשונים שנעשו בתקופת הדה-סטאליניזציה של סוף שנות החמישים והראה על כיוונים ליברליים יותר בקולנוע הסובייטי של אותה תקופה. זה סיפור אהבה לירי על רקע מלחמת העולם השנייה. צעירה מוסקבאית נפרדת מחברה לאחר שהוא התגייס לצבא ויצא לחזית. היא מתחתנת עם פסנתרן דקדנטי ולא פטריוטי וסובלת מנישואים כושלים. הסרט נבחר כסרט הטוב בפסטיבל קאן 1958 ופרס מיוחד הוענק לסמוילובה.

21.5, 'סרט לבן' (גרמניה, 2009. בימוי: מיכאל הנקה. משחק: כריסטיאן פרידל, ארנסט יעקובי וליאוני בנש): מיכאל הנקה בוחן את החיים השלווים כביכול של תושבי כפר גרמני זעיר בתחילת המאה ה-20, ימים אחדים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שרשרת של מעשי אלימות פוגעת בזה אחר זה באנשי הכפר בלא שום סיבה נראית לעין. תחקיר בלשי אישי שמובא דרך עיניו של המורה המקומי, מטה בסופו של דבר את החשד לעבר ילדי הכפר. האם ייתכן הדבר? האם המלאכים הקטנים, הבלונדינים הגרמנים עם העיניים הכחולות הם שעומדים מאחורי כל הרוע? ואם כן, מה זה אומר על החינוך הגרמני/פרוסי? מה זה אומר על הוריהם של אותם ילדים? זוכה בפרס 'דקל הזהב'.

22.5, 'רומא עיר פרזות' (איטליה, 1945. בימוי: רוברטו רוסליני. משחק: אנה מניאני, אלדו פבריצי ומרצ'לו פגליירו): מהחשובות והמשפיעות ביותר שבין יצירות הניאו-ריאליזם האיטלקי. הסרט עוקב אחר המאבק להישרדות פיזית ורוחנית תחת עול השלטון הפשיסטי והכיבוש הנאצי של איטליה. רוסליני בונה את הסרט מסיפורים מצטלבים שבמרכזם עומדים גיבורים קשי יום שנלחמים על זכותם להתקיים בכבוד. הסרט התפרסם במידה שווה בשל צילומי החוץ המחוספסים שלו, נטולי התאורה המלאכותית והתפאורה התיאטרלית ובשל הזנקת הקריירה של השחקנית הגדולה אנה מניאני ('מאמא רומא', 'בליסימה' ועוד).

מחיר כרטיס: 40 שקלים.

לפרטים נוספים ולרכישת כרטיסים: לחצו כאן.