מה באמת מבשרת ממשלת בנט-לפיד?

האם מישהו מבין את משמעות התהליכים החדשים שמתרחשים שם? משכן הכנסת (צילום: Shlomaster, Pixabay)
האם מישהו מבין את משמעות התהליכים החדשים שמתרחשים שם? משכן הכנסת (צילום: Shlomaster, Pixabay)
התבססותה של הפוליטיקה החדשה בישראל היא אנטי דמוקרטית מעצם טבעה ודווקא בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון * לאן מועדות פני המשטר הפוליטי החדש שהקימו יאיר לפיד ושותפיו לקואליציה?

אם נבחן את תוצאותיה של מערכת הבחירות האחרונה, נבחין בשינויים עמוקים שחלים במדיה הישראלית ולא רק. גם הצביון והמהות של הפוליטיקה הפנימית בישראל עוברים שינוי דרסטי. קדם לכך חריש עמוק שהכשיר את השטח. החריש נעשה על מנת להטמיע את ה"רק לא ביבי" (רל"ב, להלן) כתנועה דומיננטית במבנה הפוליטי החדש בישראל, ויותר מכך, במרחב הציבורי כולו.

בגיליון יום שישי האחרון של 'ישראל היום' (26.11), מנתח אמנון לורד את התהליך. לורד מצטט דו"ח של מכון 'ראות', המנתח את הברית בין השמאל הפרוגרסיבי לבין האחים המוסלמים ומבהיר למה החמאס הוא המרוויח הגדול מהאקלים הפוליטי החדש בישראל, אקלים שמאפשר כפירה בכל המוסכמות הפוליטיות המקובלות. במילים אחרות, הכפירה היא מקיפה וטוטאלית. לדעתי, היא כוללת גם כפירה עמוקה בכל המרכיבים הרעיוניים של האתוס הציוני שישראל ביססה עליו את עצם קיומה במהלך מאת השנים האחרונות.

לדברי לורד, "ממשלת בנט־לפיד קמה ומתנהלת תוך התכתבות עם המהפכה הפרוגרסיבית בארצות הברית שכרתה ברית עם התנועות האסלאמיות. לראשונה, גוף מחקרי ממוסד, מכון 'ראות', מנתח בצורה יסודית את התופעה. הברית השמאלית־אסלאמית מסבירה את המגננה הכפויה של ממשלת ישראל מול 'האינתיפאדה על אש קטנה' שמובילים ערביי ישראל בהנהגת החמאס. כבר שנים רבות מדברים על הברית האדומה-ירוקה באירופה. עכשיו, קובע דו"ח 'ראות', התופעה נדדה לאמריקה ושם היא קוצרת הצלחה מפחידה".

"בעוד מערכת הביטחון סימנה כמה ארגוני זכויות אדם כארגוני טרור בגלל הקשר עם החזית העממית, האחים המוסלמים הם ממש שותפים בממשלת ישראל. הליכוד וכל הימין, שהם הרוב בציבור הישראלי, עדיין לא הוכרזו כארגוני טרור אבל מתנהל קמפיין דה-לגיטימציה טוטאלית של האופוזיציה ולמחיקתה. משפט נתניהו שמתנהל ברעש תקשורתי גדול וחוק גדעון סער להגבלת כהונת ראש הממשלה, נועדו לצרוב מושג חדש – 'טראומת נתניהו' – כפי שהגדיר חיים רמון. לנגד עינינו מתבצע מהלך שאיננו חילופי שלטון רגילים באמצעות בחירות, אלא שינוי המשטר. השינוי הבסיסי (בארצות הברית, במפלגה הדמוקרטית) הוא במידה רבה תוצאה של העמקת ברית פוליטית חברתית בין גופים פרוגרסיביים רדיקליים לגופים שמזוהים עם האסלאם הפוליטי ובעיקר ארגונים המזוהים עם האידיאולוגיה של תנועת האחים המוסלמים", נכתב בדו"ח 'ראות'.

ואכן המסע של תנועת הרל"ב נגד נתניהו, ככל שנעמיק ונחפור בתופעה זו ובגילוייה העכשוויים, כגון הסירוב להיפגש עם נתניהו גם בתוקף תפקידו כיו"ר האופוזיציה במסגרת הפעלת הכנסת וועדותיה, מצביע על עוד מגמה ברורה: להפוך את 'הימין הרך' בהנהגת נתניהו למוקצה מחמת מיאוס ולשחקן בלתי לגיטימי על המגרש הפוליטי בישראל. זו המשמעות האמתית של הרל"ב.

התבססותה של פוליטיקה חדשה זו היא אנטי דמוקרטית מעצם טבעה ודווקא בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. לאן מועדות פני המשטר הפוליטי החדש שהקימו יאיר לפיד ושותפיו לקואליציה?

התשובה נראית בעליל בשטח. שלב ראשון: הפעלת המערכת המשפטית המתמסרת בחדווה לרל"ב ופועלת להרחקת נתניהו מפעילות בשדה הפוליטי. לשם כך כשרים כל האמצעים, כולל ועדת חקירה כגון זו המוקמת לעניין הצוללות, החקיקה להגבלת משך הכהונה של ראשי ממשלה בעתיד, שינוי מהותי בדפוסי העבודה בכנסת והדרת נבחרי הליכוד מפעילות הוועדות השונות וכן החקיקה האוסרת על נאשם בפלילים להיבחר לראשות הממשלה עוד בטרם נחרץ דינו.

משפט נתניהו, הנערך עתה בבית המשפט המחוזי בירושלים, מבטא בדפוס התנהלותו אף הוא את הכיוון אותו הצגנו לעיל. אחד הביטויים לכך הוא סירוב בית המשפט לאפשר שידור ישיר ופתוח של ההליך המתנהל בו. מה יש לשופטים להסתיר, מלבד עצם הרצון למסך הליך משפטי שנראה לציבורים גדולים במדינת ישראל מיותר, פסול ואף בבחינת הליך 'דרייפוסי' ששולל מהנאשם את זכויותיו.

ישראל על פרשת דרכים שלה היבט קיומי/ביטחוני בעל ממדים היסטוריים. האם יוצריו, מקימי ממשלת ה'ריפוי', מודעים למשמעות מעשיהם ולמשמעות הנתיב שבו בחרו?