מה עם היום שאחרי? תתאפקו

עכשיו הזמן ללחימה, לא לשאלות עתידיות. לוחמי צה"ל ברצועה (צילום: דובר צה"ל)
עכשיו הזמן ללחימה, לא לשאלות עתידיות. לוחמי צה"ל ברצועה (צילום: דובר צה"ל)
הדבר הנכון הוא כי הקבינט הביטחוני לא ידבר על נושא זה * קיים הכרח לסיים הפעם את המערכה בהטבעת תמונת ניצחון ברורה בתודעת העזתים, כזו שתהיה כאות קין על מצחם

מעת לעת צפה ועולה שוב ושוב השאלה: "ומה עם היום שאחרי?". ולשאלה זו יש גם נגזרות: מדוע אין הקבינט הביטחוני דן ומחליט בשאלה זו? מדוע אין ראש הממשלה מחליט? גם נטען שוב ושוב כי העדר החלטה מחליש את הממשלה. ובקיצור: הבו לנו החלטה, עכשיו!

מלבד העניין שהמילה "עכשיו" הפכה להיות סוג של פנינה אזוטרית וצופנת סוד, שככל שנרבה בשימוש בה כך ייטב, היא גם הפכה לחפץ מבוקש בלקסיקון ובארגז הכלים של הישראלי המפגין והצורח. היא נועדה ליצירת לחץ ציבורי, להנמכת קומתם של אנשי הציבור העומדים מול הצורחים. יש לה מטען בעל אופי אולטימטיבי. היא נועדה להביע את כפיית רצונו של המוחה על ידי הזמבורה הצורחת: "עכשיו!".

המסע הזה, המנוהל על ידי מטה החטופים, נגרר עתה לשיתוף פעולה עם מטה קפלן שמצדו נותר בצוק העיתים ללא "עכשיו" משלו. טעות חמורה. יש המציינים את העובדה/הטענה (הנתמכת גם על ידי מקורות חמאסיים, מ.ל.), כי הקמפיין הזה מקשיח את עמדות החמאס בכל הקשור לנושא החטופים. שם אולי לא אוהבים את הטענה, אולם הערכה זו הפכה לעובדה מוצקה גם לנוכח פרסומים חמאסיים והתבטאויות של בכירי התנועה. את החיסרון האנושי הזה ב"עכשיו" המקורי שנלקח מהם וכפיצוי, מנסה המחאה להשיג על ידי אימוץ "עכשיו" אחר וחליפי, זאת על ידי התביעה לבחירות "עכשיו". זה לא יקרה, שכן ועדת החקירה שתיכונן אחרי הלוחמה היא זו שתוקם תחילה. 

ואשר לשאלת ה'יום שאחרי'. אני סבור כי נכון הדבר שהקבינט הביטחוני, ראש הממשלה וגם שר הביטחון אינם מדברים עליה וטוב שכך. בחוגים ביטחוניים שונים רווחת הדעה, כי קיים הכרח לסיים הפעם את המערכה בהטבעת תמונת ניצחון ברורה בתודעת העזתים, כזו שתהיה כאות קין על מצחם.

הישג כזה יתקיים רק בדרך אחת ויחידה: שמירת כברת קרקע הגונה לצרכי הצבא ברצועה – לתמיד. צעדים ראשונים עשה הצבא (אולי) גם לצורך האמור לעיל בהקמת מרלו"ג (מרכז לוגיסטי) בצפון הרצועה. למרכז זה מתנקזים צרכים שונים של היחידות הלוחמות באספקה לחיילים, תיקוני ציוד וציוד טכני כשלעצמו. מרחב זה גם יוצר בדיעבד מרחב ביטחון ליישובי צפון העוטף ומרכזו. את הפעילות הזו אופפת שתיקה וטוב שכך.

שערו בנפשכם את הצעקה שתפרוץ מכל עבר אם יתברר שיש לממשלה כוונה להפוך פרויקט זה למצב של קבע ומכאן שעל החמאס והעזתים לשכוח מחבל הארץ הזה, כאילו הוא ממשיך להיות חלק מהרצועה. אובדן מרחב – הוא ורק הוא – ייצור תמונת ניצחון ברורה שלא יוכלו העזתים לסלקה מנגד לעיניהם.

עוד 'פאשלות'

את סיפור ה'פאשלות' שקדמו לאסון שבעה באוקטובר כולנו מכירים. אבל קיימת פינה אחת נשכחת והוא הסיפור של בלוני האזנה והתראה שהופעלו על ידי יחידה 8200 ושימשו את סוכנויות המודיעין לסוגיו (השב"כ והמוסד) באיסוף מודיעין.

חיל המודיעין באמצעות יחידה 8200 החזיק לאורך קו הגבול ברצועת עזה שלושה בלוני האזנה והתראה. הבלונים הופעלו על ידי 'יחידות הבלון'. מערכי פריסה מקצועיים אלה נועדו להצבת מתקני בלון חליפיים תוך פרק זמן קצר. בדיעבד ברור, כי התרחיש המצופה מיחידה זו לא אירע הפעם.

בלוני ההתראה וההאזנה חבקו בהאזנתם את המרחב שממזרח ומדרום לישראל, מאיראן, מעיראק ועד תימן וכמובן בעזה. הם שימשו את סוכנויות המודיעין לסוגיו ואספקתו לשב"כ והמוסד. לפני יותר משנה, בחודש יולי 2022, ביצע החמאס הפלת בלון האזנה מהסוג האמור (בשווי 100 מיליון דולר). במהלך שלוש השבועות שלפני הטבח הוריד החמאס את האחרונים.

ידיעה בנושא זה פורסמה באתר 'הארץ' בסוף השבוע הראשון ללחימה (13.10) ובתגובת דובר צה"ל שפורסמה בסיומה נמסר כי "בסיום המערכה נברר את הפרטים לעומקם ונערוך תחקיר נוקב בנושא". אולי בסיפור על הבלונים שהופלו תם סיפור ה'פאשלות'? רק ועדת חקירה תשיב על שאלה זו.