מוכנים ליום קרב?

צילום אילוסטרציה: Robert Armstrong, Pixabay
צילום אילוסטרציה: Robert Armstrong, Pixabay
עימות עם מדינות שכנות הוא בהחלט תסריט ריאלי * האם אנו ערוכים כראוי? האם הפקנו לקחים?

הקשבתי רבות בשנתיים האחרונות לשיחותיו של האלוף (במיל') יצחק בריק אודות 'מוכנות' צה"ל למלחמה, כמו גם את מחקריו של ד"ר אורי מילשטיין אודות מלחמות ישראל ולקחיהן (אין הפקת לקחים) וגם שיחות של מפקדים וחיילים רבים. אין לנו היום צבא שיכול לבלום את צבא היבשה הכבד של מצרים, שבונה צבא רב עצמה בהשקעות עצומות, שלא ברור מאיפה יש למדינה הרוסה זו את האמצעים. מישהו החליט לסגור כמעט כליל את אוגדות השריון הכבדות והיקרות. הכלים המחלידים אמנם רובצים בימ"חים, אבל אין כוח אדם ראוי שיודע לתחזק, וגם כוחות המילואים לא מתאמנים וספק אם יוכלו או יידעו איך להשתמש באמצעים ביום פקודה. רוב ההשקעה הולכת לחיל האוויר, שלא מסוגל להכריע שום קרב יבשה. על פי האלוף (מיל') ד"ר עמנואל סקל, בספרו 'הסדיר יבלום? החמצת ההכרעה בקרב המגננה במערב סיני במלחמת יום הכיפורים', חיל האוויר לא השמיד אף לא טנק אויב אחד במלחמת יום כיפור (לדעתי, ספר חובה לכל קצין בצה"ל). באותה מלחמה, לו היו עוד ארבע מאות טנקים, פני המערכה היו משתנים כליל. אולם כבר בימים הראשונים איבדנו מאות טנקים בקרבות בלימה מטופשים וחסרי תוחלת, שבהם הושלכו גדודי שריון זה אחר זה בניסיון חסר טעם לבלום את הסתערות הצונאמי של הצבא המצרי שהצטווה להילחם עד החייל האחרון ולא לסגת בשום אופן. מצרים מפרה את הסכמי השלום באופן שיטתי, בונה עשרות גשרים ומנהרות לכניסה מהירה לסיני, חצי האי מלא במחסני דלק ותחמושת והצבא מתאמן כל העת לעימות עם האויב ממזרח.

אולם יש לציין שבמלחמת ששת הימים הניצחון היה לחלוטין נס גלוי, כנגד כל הסיכויים. לו היו מתגשמות נבואות הזעם של בן גוריון, שצפה כחמישים אלף הרוגים, המדינה לא הייתה מתאוששת ומתפרקת. מלחמת יום כיפור הייתה סטירת לחי כואבת בפרצופינו, מאחר והציבור בכללותו, ולא רק המפקדים והמנהיגים, שקע ברהבתנות, שחצנות, אני ואפסי עוד, שחיתות ונפקנות ברמות מטורפות. הייתי שם, נוכחתי בדברים. לולא מלחמת יום הכיפורים, היינו ממשיכים לשקוע בשחיתות ובהתנוונות והמדינה הייתה נרקבת לתוך עצמה. אני מצטער להגיד את זה, אבל יצאנו בזול מהמלחמות האלה. אני וחבריי שילמנו ומשלמים מחירים כבדים, בחברים ובבני ממשפחה שקברנו, במחירים כלכליים ונפשיים שאין להם תמורה. מדינה זו קמה בחסד ההשגחה, ואם זה היה תלוי באומות העולם, לעולם לא היו נותנים לנו את המדינונת הזאת, שלא לדבר על שכנינו שלא מקבלים את נוכחותנו עד אשר יחול שינוי מנטאלי עמוק בקרבנו ולא קשור כלל ל'שטחים' כאלה או אחרים.

פעם כתבתי לד"ר גיא בכור, הפרשן הידוע, שלו היינו משכילים להביא את הערבים החיים ברחבי ארץ ישראל למצב שבו הם יבינו שמדינת היהודים תועלתה רבה להם ושלמעשה מצבם טוב יותר מכל הבחינות מכל מדינה ערבית אחרת (שכולן מסואבות, דיקטטוריות ואכזריות), ולמעשה אין שום מדינה מוסלמית שמישהו כמה לעבור לגור בה, למעט כמה מדינות רוויות כסף ללא גבול – הכול היה נראה אחרת. ראו היכן הפליטים הערביים או המוסלמים מחפשים מקלט. אין שום נהירה לסעודיה, למצרים או לאינדונזיה, כך שערביי ישראל יכלו להוות מעין 'שכפ"ץ' למדינתנו וכך לשום מדינה ערבית או מוסלמית לא היה שום פיתחון פה כנגדנו וזה לא עניין של דעות – ימין או שמאל. לדעתי זה בר השגה. אולם זה תלוי אם סוף סוף נגשים את שם המדינה – מדינת ישראל – מדינת האנשים הישרים. חוששני שאנו – כקבוצה – הולכים ומתרחקים מהיעד הזה ולמעשה רבים לועגים לכך מכוח מעשיהם. כל מה שמעניין רבים כאן זה לתפוס ככל יכולתם, לרמוס את הקטנים ולהעשיר את החזקים. לכו ושמעו את דברי הנביאים לפני אלפי שנים ואת תוצאות ההתנהגות הזאת.