לכל אחת ואחד יש מזוודה שאותה הוא נושא בחייו. ישנם כאלה שגוררים את המזוודה בכוח, בקושי רב, משאירים שובל של שריטות וסימנים בכל מקום שבו הם נמצאים. ישנם כאלה שגוררים מזוודה על גלגלים – בקלות, בשקט ובנינוחות.
עצרו לרגע קט, הביטו במזוודה של החיים שלכם, איך אתם גוררים אותה? איך אתם חיים?
אנחנו נולדים עם מזוודה ריקה שמלווה אותנו כל חיינו. הבחירה שלנו ורק שלנו היא פשוטה: מה אנחנו מכניסים לתוך המזוודה.
תעצרו רגע את מרוץ החיים, תנשמו, תכינו קפה טעים עם ריח משובח, הביטו לעבר המזוודה של החיים שלכם. האם אתם גוררים אותה? האם היא נוחה לכם?
עכשיו לאט לאט בזהירות, תפתחו את המזוודה, הביטו לתוכה ושוב התבוננו לתוכה. מה יש לכם בפנים? אלו זיכרונות צברתם? אלו חוויות הכנסתם לתוך המזוודה?
הגיע הרגע להתחיל להוציא פריטים מתוך המזוודה, להתבונן בהם ולהבין: האם באמת היינו צריכים להכניס את החוויה הזו או את הזיכרון הזה למזוודה של חיינו?
ישנם פריטים כבדים מאוד בתוך המזוודה. כל החיים אנחנו סוחבים אותם בתוך המזוודה, גם אם אין לנו צורך בהם, מעין מחשבה שלא חשוב מה יהיה בתוך המזוודה ומבלי להבין את ההשלכות של הכנסת הפריט למזוודה.
הרי אם היו נותנים לנו שוב לסדר את המזוודה של חיינו, חלק מהפריטים בכלל לא היו שם וחלק מהפריטים היו מסודרים לגמרי אחרת.
לעיתים בחיים, כאשר בוחרים לעשות סדר במזוודה שלנו, לפתע אנחנו מבינים מה באמת חשוב, מה רצוי להכניס למזוודה ובעיקר מה לא כדאי להכניס יותר לתוך המזוודה.
בשיחה שניהלתי על משל המזוודה, אמרה לי בת זוגתי: ״ישנם דברים שנכנסים למזוודה שלנו מבלי שנבחר אותם״. בהחלט תובנה עמוקה. האם כל הפריטים במזוודה הם בחירה שלנו? האם ישנם פריטים שנסיבות החיים קובעים לנו והם יהיו בתוך מזוודת החיים שלכם?
גם אם גישתה של בת זוגתי נכונה וישנם פריטים בתוך המזוודה שאינם בחירה שלנו, האם יכולים אנחנו לסדר אותם אחרת בתוך המזוודה? אולי להניח אותם ממש בעומק המזוודה ולא לראותם בכל פעם שאנחנו פותחים את המזוודה? שאלה מעניינת ולא פחות חשובה, בהנחה שהפריט נכנס לתוך המזוודה לא מבחירה שלנו, האם אנחנו חופשיים להוציא את הפריט מתוך המזוודה?
אולי בהיותנו צעירים בגיל, חלק מהפריטים נכנסים למזוודה לא תמיד מבחירה מלאה שלנו, אך כאשר הגענו לגיל בוגר יותר (חזקים יותר בנפשנו), כאן הרגע לקבל החלטה וליישם אותה – אנחנו ורק אנחנו נחליט לגבי המזוודה של חיינו, מה נכנס לתוך המזוודה, באיזה סדר זה יהיה בתוך המזוודה ובעיקר מה לא נכנס בכלל למזוודה, ממש מה לא נכנס.
המזוודה היא שלנו. אנחנו סוחבים אותה במשך כל היום וכל הלילה. היא שלנו. אנחנו נחליט מתי לפתוח אותה, מתי לסגור אותה ונרכיב לה גלגלים כדי שתהיה נוחה לסחיבה גם במעלה הדרך.
נצבע את המזוודה שלנו בצבעים שמחים, לא נקבל יותר את המזוודה אפורה או שחורה, נקשט את המזוודה בסרט יפה ונצעד ברחוב עם המזוודה בגאווה. כולם יתבוננו בנו עם המזוודה, יראו אדם מאושר וגאה עם מזוודה צבעונית ונוחה. צועדים יחד ברחוב באושר מוחלט.
המזוודה שלנו היא משל על חיינו, על הנפש שלנו ועל אותם הדברים שאנחנו סוחבים בתוכנו כל החיים. תחילה עשו סדר במזוודה, לאחר מכן הוציאו מתוך המזוודה פריטים שמעכבים אתכם, קשטו וצבעו את החיים בצבעים שמחים וצאו לדרך עם מזוודה חדשה ויפה.
