מחכה לנו, שנילחם עליה

לא כולם הגיעו. קבלת פנים לעולים חדשים (צילום: Eic413 (talk), 'ויקיפדיה')
לא כולם הגיעו. קבלת פנים לעולים חדשים (צילום: Eic413 (talk), 'ויקיפדיה')
אדמה זו לא שלנו אם אנחנו לא נלחמים עליה בשיניים * היא דורשת מסירות נפש, ואם לא, היא ממאיסה את עצמה עלינו ופולטת אותנו ממנה בגועל

יש לנו היהודים תכונה כזו שאנחנו מפתחים רצון חזק למשהו עד הרגשה שדי, אין לנו חיים בלעדיו. ברגע שמקבלים אותו, זהו, נגמר העניין, עוברים הלאה.

כך מאות שנים של געגוע שורף לארץ הקודש הפכו תוך שנים בודדות לאדישות ולמובן מאליו. לא רק שרבים מיהודי התפוצות מלכתחילה לא הגיעו לכאן כשנפתחו שערי הארץ, אלא מתוך אלה שכן באו והתיישבו בה, מתרבים האנשים שרק מחכים להזדמנות להיפטר ממנה.

הגיע הזמן לתפוס שאדמת ישראל היא לא פיסת קרקע רגילה, כזו שיהודי יכול להחליף באחרת ולהישאר בחיים. אומנם היא לא דשנה כמו הרבה אדמות אחרות בעולם, אבל כולם רואים איך מצד אחד כשאנחנו עובדים אותה היא נותנת לנו פירות נפלאים; ומצד שני אדמה זו לא שלנו אם אנחנו לא נלחמים עליה בשיניים. היא דורשת מסירות נפש, ואם לא, היא ממאיסה את עצמה עלינו ופולטת אותנו ממנה בגועל.

שם בתפוצות, בגלות מאדמת ישראל, לא הייתה ולא תהיה לנו אף פעם מנוחה, כי אין לנו בחירה להתיישב בארצות זרות לאורך זמן. תמיד נהיה בהן זרים, נרדפים ונודדים ממדינה למדינה בצער. אנחנו שייכים לישראל, נולדנו בה ונועדנו לה. רק מה, עלינו להוכיח שאנחנו מתאימים וראויים לה.

שורשי אדמת ישראל טמונים עמוק בכוח פורה של אחדות ולכן היא לא סובלת אותנו נפרדים. היא מסכימה לקבל אותנו אליה בתנאי שאנחנו מאוחדים כאיש אחד, לא זזים איש מאחיו, דואגים זה לזה ושומרים עליה כעל דבר יקר ערך ועיקרי בחיים. זה נחשב עבורה שאנחנו יודעים את מעלת ערכה.

בכל פעם שלא הערכנו אותה כראוי והחרבנו בטמטום לב את הקשר בינינו, נזרקנו מישראל, נחתו עלינו מכות קשות ועברנו ייסורים גדולים. כל הסבל הזה הוא כדי שנחזור אליה ונוכיח לכוח העליון ולעצמנו שאנחנו כבר שייכים אליה בלב ונפש ובשלים לחיות בה כעם ישראל על אדמת ישראל.

הקמת מדינת ישראל סימלה את סוף הגלות, אבל את הגאולה עלינו להרוויח במלחמה של צדקת הדרך, בהסכמה להשתנות עבור אדמה זו. בינתיים זה לא קרה ועל כולנו לטפח תקווה גדולה שזה יקרה בקרוב. לא רק לנו יהיה טוב מזה, אלא לכל העולם.