מיעקב לישראל (המשך)

צילום אילוסטרציה: xisdom, pixabay
צילום אילוסטרציה: xisdom, pixabay
על ההצלחות ועל השגגות של אבותינו * על כוחן של מילים, במיוחד כאלה שמתבררות בדיעבד כהרסניות * ועל שיקום האנושות – המשימה החשובה של אבות האומה

מתברר ליעקב שכל עסקיו עם לבן הארמי במרמה יסודם. למרות שתקעו כף והסכימו על תנאי שכרו של יעקב – שעבד עבור לבן עשרים ואחת שנים ארוכות ומייסרות – החליט לבן למעשה לעשוק אותו, להחרים את כל רכושו ואולי לגזול ממנו את נשותיו וילדיו. מלאך אלוהים מצווה על יעקב לחזור למולדתו. יעקב מורה לנו כאן הלכה גדולה: הוא מכנס את נשותיו ומתייעץ איתן כיצד לנהוג עם לבן אביהן. תגובתן מצוטטת בהמשך. איפה מצווה זו מדאורייתא – לא לעשות דבר בלי הסכמת האישה? היכן היא מופיעה בתרי"ג מצוות? אנו למדים שוב ושוב שכל תהליך שיקום האנושות נעשה באחריות הנשים.

כך מתוארת השתלשלות הדברים בספר 'בראשית' (ל"א, 14-43): "ותען רחל ולאה ותאמרנה לו: העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו? הלוא נכריות נחשבנו לו, כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו… ועתה, כל אשר אמר אלהים אליך עשה. ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים. וינהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם… ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים אשר לאביה. ויגנב יעקב את לב לבן הארמי עד בלי הגיד לו כי ברח הוא. ויברח הוא וכל אשר לו… ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב. ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים. ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלם הלילה ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. וישג לבן את יעקב… ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב אל לבבי ותנהג את בנתי כשביות חרב. למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור. ולא נטשתני לנשק לבני ולבנתי… יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע".

כמובן שלבן משקר באומרו שחפץ לשלוח את יעקב בשמחה ובאהבה… עוד נכתב בהמשך: "למה גנבת אל אלהי? ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי. עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו. הכר לך מה עמדי וקח לך. ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם. זה עשרים שנה אנכי עמך. רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי. טרפה לא הבאתי אליך… זה לי עשרים שנה בביתך. עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים. לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני…. ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני, וכל אשר אתה ראה לי הוא… וישבע יעקב בפחד אביו יצחק".

רחל גנבה מבית אביה את התרפים, כנראה אלי הבית. יעקב, שלא ידע זאת, נשבע בפני לבן שמי שגנב זאת חייב מיתה. הוציא מילה נמהרת מחמת הלחץ והחרדה מפני זעם לבן שעלול לנצל זאת כדי להתנקם. זמן מה אחרי כן, בעת שיעקב ובני משפחתו נכנסו לארץ ישראל, נפטרה רחל בבית לחם תוך שהתקשתה ללדת את בנימין.

כאן התורה מלמדת אותנו שוב עד כמה חשוב להקפיד על כל מילה שיוצאת מפינו. המילים שאנו מדברים הן אנרגיות בעלות כוח בורא. אנחנו בדרך כלל מזלזלים בזאת, אולם התוצאות בלתי נמנעות. הסיפורים האלה, שמתארים את ההצלחות והשגגות של אבות האומה, שבעמל על אנושי שאפו בכל ליבם לשקם את האנושות, באים ללמד אותנו לקחים רבי עצמה. אנו רואים לכל אורך התורה והנביאים חשיפה חסרת מורא של כשלי מורי הדור. זה בא ללמד אותנו שאין אדם העומד מעל החוק ושעלינו ללמוד מניסיונם כדי שנקטין את הטעויות הבלתי נמנעות בדרך. והלקח העיקרי – שאף אחד מאותם גדולים לא התייאש ולא נסוג מדרכו. מטרת שיקום האנושות בערה בליבם באש שלא תכבה.