מיעקב לישראל: סיכום זמני

צילום: RI_Ya, Pixabay
צילום: RI_Ya, Pixabay
יעקב שמתעלה לישראל הוא שיא הסיפור התנ"כי * ישראל הוא יעד הבריאה וכך הקיום האנושי עלי אדמות מוצדק ומאפשר את המשך הבריאה

כאשר אני מתבונן בכתוב כמסע של התפתחות תודעתית, אני חוזר מידי פעם על הדברים בקצרה. כך נוכל לראות קו הגיוני רצוף המקשר בין הסיפורים.

אנו האינדיבידואלים – 'בני האלוהים' – בראנו את העולם הזה מכוח תודעתנו ומכוח היכולת שיש לאדם לחשוב מחשבות. עם הופעת הבריאה שהיא למעשה התמצקות מחשבותינו, נוצרה תנועה. כאן גם התחוללה אשליית הזמן שהיא תוצר של התנועה.

הבריאה בראשיתה היא התנפצות האינסוף להמוני אינדיבידואלים. כדי לשוב ולחוות את תודעת האינסוף, עלינו לפעול כקבוצה הרמונית מושלמת. הרי זה בדומה לנגינה של התזמורת שבה כולם חייבים לפעול יחדיו באופן מדויק ומושלם. שיא הבריאה הוא ההופעה של מעגלי אינדיבידואלים שפועלים יחדיו באופן מושלם כאשר לחברים יש תודעת על.

אנו רואים בתורה בפרק הראשון את הבריאה הגשמית לכאורה שהיא למעשה בריאת רמות תודעה. בבריאה השנייה, בפרק השני, נברא האדם הרוחי שמגשים את ההנחיה שמורה לנו למעשה לשוב ולברוא את עצמנו בצלם אלוהים עלי אדמות. נפילת האדם מתודעת גן העדן התחוללה משום שחשבנו שאנו מסוגלים לשפר את הבריאה. אולם מאחר ולאדם הנע בבריאה אין עדיין תודעה קוסמית חובקת כל, איבדנו את מעמדנו הרוחני והתמקדנו בהישגים החומריים כמטרת החיים. אולם ברור שכל ההישגים החומריים דינם לחלוף, זאת משום שמטרת ספירת הקיום הארצית היא להוות פיגום שבאמצעותו אנו בוראים רמות תודעה.

האדם הארצי שאותו אני מכנה 'בעל תודעת קין', מוקד תודעתו בחומר שזה למעשה אשליית הבריאה. האדם הרוחני שאותו אני מכנה 'בעל תודעת הבל', תודעתו מממוקדת בהגשמת הערכים האלוהיים בספירה הארצית. כאשר החרבנו את מהות הבריאה, התייאש מאתנו בורא עולם והצטער לכאורה על כך שברא אותנו, את בני האדם. אולם ללא בני האדם אין שום משמעות לבריאה. הרי זה כמו לבנות מכונית משוכללת עם מיכל דלק ריק.

אותן ישויות נעלות לוקחות על עצמן את המאמץ לשקם את האנושות. כך מופיע אברהם המחונן בתודעה קוסמית, דבר שמאפשר לו ליצור מצבים שבני אדם רגילים לא מסוגלים. פעולתו עלי אדמות מבטלת למעשה את קביעת הבורא בדבר אובדן הצדקת הקיום האנושי. אברהם מחולל את השושלת האנושית שתפקידה לשחזר את התזמורת האלוהית עלי אדמות.

אנו רואים שמדובר במסע מפרך ביותר שניצב כל העת בפני אתגרים רבי עצמה ובכוחות העומדים לכלות את המאמץ הזה. אנו רואים מאבק בלתי פוסק בין יוצאי חלציו של אברהם שבאים בזוגות, כאשר אחד מהבנים מסמל את הבל והשני את קין. למעשה שתי הדמויות האלו מהוות שתי פנים של ישות אחת שאותה עלינו לאחד בקרבנו.

אנו מגיעים כעת לשיא המאמץ לשיקום הבריאה בדמותו של יעקב שהגיע מכוח עבודתו הפנימית עצומת האתגרים והקשיים להגשמת רמת התודעה העילאית עלי אדמות. שב ונוצר אדם עלי אדמות בדמותו וצלמו של 'אלוהים' והשם 'ישראל' מסמל את מהות האדם הזה. ישראל הוא יעד הבריאה וכך הקיום האנושי עלי אדמות מוצדק ומאפשר את המשך הבריאה.

מה שהתורה מלמדת אותנו כאן, שגם אם בורא עולם התייאש מאתנו, אל לנו להתייאש מבורא עולם. יש בכוחנו לשנות כל גזירה. דברי התורה הם מראה שעלינו להסתכל בה ולחולל את השינוי הדרוש ואז מתאזנים הדברים. למעשה, כאשר הבורא קובע שהוא התייאש מאיתנו, הוא למעשה אתגר אותנו והציב בפנינו את המשימה להוכיח שאכן הקיום האנושי הוא מוצדק. יעקב שמתמיר את עצמו לישראל, הוא הראשון בסיפורי התורה שמוכיח זאת מכוח חייו ומהווה דוגמה חיה לכולנו.

עלינו להיות גאים שזכינו להיוולד לעם הזה, לדעת את השפה העברית שרק איתה אפשר לקרוא את ספר התנ"ך, לתת פיסת אדמה קטנה לעם הזה שיוכל לחיות בשקט (הדבר היחידי הראוי שאותו עשו האומות במאה שעברה), ללמוד את הדברים, ליישם את האידיאלים המשורטטים בתורה בכוח חיינו ולהגשים את 'ישראל' במובן הרוחני והנעלה. אזי יש לקוות, ישכילו שכנינו והאומות להבין בחשיבות ארץ זו.