מיעקב לישראל

צילום: Ori229, ויקיפדיה
צילום: Ori229, ויקיפדיה
אנו נכנסים כעת לעומק התהליך שבו התכונן הבסיס של עם ישראל * התהליכים הללו משליכים עלינו עד היום

יעקב וארבעת נשותיו מולידים שנים עשר בנים. הבן האחרון, בנימין, נולד כאשר יעקב נכנס לארץ ישראל ואז רחל מתה בלידתו.

כך מתוארות הלידות (בראשית, כ"ט, 31 – ל', 24):

"וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה. ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן, כי אמרה, כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי. ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה. ותקרא שמו שמעון. ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלושה בנים על כן קרא שמו לוי. ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת. ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה. ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן. ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ויבא עליה יעקב. ותהר בלהה ותלד ליעקב בן. ותאמר רחל דנני אלוקים וגם שמע בקולי ויתן לי בן על כן קרא שמו דן. ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב. ותאמר רחל, נפתולי אלוקים נפתלתי עם אחותי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי. ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאשה. ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן. ותאמר לאה בגד (בא גד) ותקרא את שמו גד. ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב. ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר… ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא. וישמע אלוקים אל לאה ותהר ותלד ליעקב בן חמישי. ותאמר לאה. נתן אלוקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר. ותהר עוד לאה ותלד בן ששי ליעקב. ותאמר לאה, זבדני אלוקים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון… ויזכר אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה. ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף ה' לי בן אחר".

הנשים-האימהות הן אלה הקובעות את שמות הבנים. כך למעשה קבעו הן את גורלות השבטים. כל שם מאפיין את תכונות השבט וייעודו והן אלה שכוננו את הבסיס לשיקום המין האנושי.

ומכאן לפרידה של יעקב מבית לבן (שם, ל', 25-43):

"ויאמר יעקב אל לבן, שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי. תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן ואלכה. כי אתה ידעת את עבודתי אשר עבדתיך. ויאמר אליו לבן, אם נא מצאתי חן בעיניך, נחשתי ויברכני ה' בגללך. ויאמר נקבה עלי שכר ואתנה… וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך. כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי. ויאמר לבן, הן, לו יהי כדברך. ויסר ביום ההוא את התיישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאות, כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו… ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמורים".

התיאורים של מעשי יעקב עם צאן לבן מעוררים תמיהה. התורה בדרך כלל מאוד מתומצתת ומדויקת. לשם מה הצורך לספר את הדרך בה יעקב הצליח להרבות את הצאן באמצעים שנראים כמעשי כשפים? הבורא לא אומר שברא שמיים כחולים ואדמה חומה. לא היה מספיק להגיד שיעקב עבד בכל יכולתו עבור לבן וזכה בתגמול הוגן?

אנו רואים כאן מאבק בין שני אנשים ערמומיים, מעין מאבק הישרדות. מהיכן שאב יעקב את המרשמים להצלחות על טבעיות? אנו לא רואים שום דבר כזה במעשי אברהם ויצחק. לדעתי, אין ספק שמשהו עמוק יותר מסתתר כאן.