למעשה המין האנושי הגיע לסוף דרכו כבר לפני זמן רב. סיפור המבול הוא רק אפיזודה אחת משואות רבות שפקדו את כדור הארץ ותושביו מחמת התנהגות בני האדם. מזווית הראייה של חוקי הקוסמוס הקרים, שאינם ידועים למדע ושהמדע הפיזיקאלי לעולם לא יגיע אליהם – המין האנושי דן את עצמו להכחדה. זו הייתה החלטה מטורפת של בני האדם. בספירה זו אפשר לקבל החלטות כאלה, אולם לכל החלטה יש מחיר. סיפור העקידה אינו אלא מראה לטירופם של בני האדם. מה שקורה הוא שאינסוף האינדיבידואלים נדחפים בכוח אינסופי להשלמת המסע הזה, דבר שיוצר לחץ עצום על המחסום אותו יצרו בני האדם בבערותם ובטמטומם. הלחץ הזה שהולך ומתגבר עד אינסוף עלול לפוצץ את הבריאה והתוצאה תהיה קטסטרופה שכל השואות שהתרחשו עלי אדמות יתגמדו כאין. אפשר להמשיל זאת לסכר הנבנה כדי לחסום את שטפו של נהר, אולם זהו נהר אינסופי שעצמתו אינסופית ודינו של הסכר לקרוס.
אפשר לראות את הקוסמוס כמעין דינמו כביר המחולל אנרגיה. הקוסמוס נע ללא הרף ולכן כל האינדיבידואלים שבבריאה מחויבים לנוע ותנועה זו מכוונת לכיוון מסוים. אם תנועה אינסופית נתקלת בקיר, קיימות שתי אפשרויות – או שהתנועה תיפסק או שהקיר יתמוטט. התנועה הקוסמית לא תיפסק והקיר או הסכר העבה אותו כוננו בני האדם עלי אדמות חייב להתמוטט.
מזבח האבן מסמל את השפל אליו נפל המין האנושי – הפיל את עצמו למעשה. חייבים לזכור כל העת שכל מה שמתרחש עלי אדמות הוא פרי הבחירה החופשית שלנו. האבן או המינרלים הם שלב הספירה הראשונה אליה נכנסים האינדיבידואלים במסע אל תודעת העל. המין האנושי שקוע בסגידה לאבן – ארמונות נבנים מאבן וככל שהאבן עשויה באופן אמנותי מוצלח יותר, כך היא מפגינה את הצלחתו הארצית של האדם. אין זה דבר שלילי, כל הבעיה היא מוקד התודעה. מבנים בעלי ערך אמנותי-רוחי גבוה המשרים על המתבוננים את התובנה לקחת אחריות ולהתחיל לשרת את מטרות הבריאה הם בהחלט מבורכים. הבעיה היא שכבר אלפי שנים סוגדים בני האדם לספירה הארצית ובכך הם עוקדים את עצמם על מזבח האבן. הפלנטה היא לכאורה כדור מינרלים שחלקם נמצאים במצבי צבירה שונים ולכאורה חסרי רגשות ותודעה. אין כך הדבר.
כפי שראינו קודם, בני האדם נפלו מספירת האדם – האחראית למהלכים האבולוציוניים עלי אדמות – אל ספירת בעלי החיים, המשיכו ליפול אל ספירת הצמחים (המסומל בעובדה שאנו מתלבשים) ולבסוף נפלו אל הספירה הבסיסית המרכיבה את הבריאה עלי אדמות – ספירת המינרלים המיוצגת על ידי האבן במקרה זה. הכסף, לו סוגדים בני האדם, מיוצר בדרך כלל ממינרל כלשהו, כמו זהב וכסף, הנחשבים למתכות נדירות.
הבעיה היא פסיכולוגית וסיפור העקידה הוא דרמה פסיכולוגית ומטורפת, אבל דורשת התבוננות פנימית מצד כל אחד מאיתנו. הפסיכולוגיה המודרנית, שהחלה לבחון במידת מה את מעמקי התת מודע, רק מגרדת את הנושא באופן שטחי. כל עוד לא ברורות לפסיכולוג מטרת הבריאה והבעייתיות של מחשכי התת מודע, הרי שכל מה שהוא יעשה יהיה שטחי ולא יביא מזור לשורש הבעיה.
בסיפור העקידה בחרו למעשה בני האדם את השיטה שבה יתקדמו מהבחינה הרוחית. אי אפשר להתקדם כל עוד עומס מחשכי התת מודע מונע מבעד ההתקדמות הזאת ולכן הוא חייב להתפרק ולהיהרס. אפשר לעשות זאת עם חכמה רוחית שאותה באה התורה למעשה להנחיל או מתוך סבל רב. בחרנו בטיפשותנו את הדרך השנייה.
מה משיג כאן אברהם למעשה? הוא משחרר את הפקק אותו יצרו בני האדם ומאפשר לזרימה מחודשת של מעגלי הבריאה, לא כפי שאמורה להיות התוכנית אותה בני האדם אמורים להוציא לפועל, אולם מספיק כדי שהבריאה לא תתפוצץ. העיקרון הזה, אותו מייצג אברהם, שב וחוזר עלי אדמות ברגעים קריטיים כדי לשחרר את הלחץ מהסכר אותו אנו בונים. מישהו מאותו חוג עילאי מתנדב למשימה זו ופועל בדרך כלל בסתר, כיוון שבעת שהוא פועל בגלוי, בני האדם בונים סביבו איזו דת כדי לשלוט בהמונים באמצעות פחד.
