מכורה לשופינג

אילוסטרציה: pixabay
אילוסטרציה: pixabay
מה קורה לזוג כאשר האישה מוציאה סכומי כסף גדולים על קניות? * האם אפשר להגיע להסכמות על מה מוציאים כספים ומתי?

כבר בשיחת הטלפון שיזם הבעל קולו היה כועס וטעון. כאשר התקשיתי למצוא מקום פנוי ביומן שלי לקבל אותם, הבעל אמר שזה עניין של חיים או מוות בשבילו. "אני פשוט לא מסוגל להמשיך ככה יותר עם אשתי. את חייבת לעזור לנו", אמר.

הזוג שנכנס אליי לחדר הטיפול התקשה לחייך. הבעל נראה כמי שעל כתפיו יושב מטען של 10 טון. המשכתי לחייך כי רציתי להשרות אווירה נעימה.

"מה שלומכם?", שאלתי.

"תשאלי אותה, גם ככה היא עושה מה שהיא רוצה", ענה הבעל.

האישה הרימה את ידה בתנועת ביטול לעברו. האווירה מתוחה מאוד. הבנתי שכדאי להרגיע את רוח הדברים אחרת לא נוכל לנהל שיחה.

"מה קרה?", שאלתי בשקט.

"שוב פעם תפסתי אותה. היא קנתה בגדים חדשים והחביאה אותם בארון. אני חיפשתי משהו ומצאתי את השקיות שם".

"כמה ימים קודם לכן שאלתי אותך", המשיך הבעל והפעם הוא פנה ישירות לאשתו, "אם נרגעת עם הקניות ואמרת שכן, שלא קנית כבר לפחות חודש. את יודעת שזו תקופה לחוצה כלכלית. הילדים בחופשת קיץ וההוצאות גדולות יותר, אז למה? סיכמנו שלפני כל קנייה תתייעצי איתי".

הבעל נלחץ מכך שאשתו שוב בזבזה כסף שאין להם. הסתכלתי עליה וחיכיתי שתגיב לדבריו.

"זה נראה לך הגיוני שאבקש ממך רשות לקנות לעצמי דברים? מה אני, אחד הילדים בבית?".

הבעל הסתכל עליה ואמר ישירות "כן, את פשוט מכורה לשופינג".

ראיתי את האישה מביטה בו ועוד רגע מתפוצצת מכעס. ביקשתי ממנה לקחת רגע לפני שהיא תענה לו או תתייחס לדבריו. תנוחת הגוף שלה התרככה והנשימות שלה חזרו לסדרם ואז היא אמרה לו: "אני עובדת ויש לי כסף. אני לא מתכוונת לבקש ממך רשות".

ביניים: אז מה דעתי?

זו בהחלט יכולה להיות אבן נגף גדולה בזוגיות כאשר אחד מבני הזוג מוציא הרבה יותר כסף מהאחר.

הצעתי להם לקבל החלטה על סכום מסוים שהאישה תוכל להשתמש בו כל חודש מבלי לבקש את רשותו של הבעל.כמו כן, הםיתייעצו לגבי הוצאות גדולות, יישבו יחד ויבחנו מה ההכנסות ומה ההוצאות ובתוך כך יקבעו סכום שיהיה מקובל על שניהם.

כאשר בני הזוג יושבים יחד ומחליטים לגבי הסכום הקבוע, זה משפר את ההרגשה הלא טובה ומאפשר לקבל החלטות יחד.

אצל מרבית הזוגות יש מי שמבין ועוסק בחשבונות הבנק, בודק הוצאות והכנסות ולכן מומלץ שהוא זה שייקח על עצמו את ניהול התקציב המשותף.

כמובן שחשובה תקשורת פתוחה ומשתפת (בהחלט לא כזו שמסתירה קניות בארון), תקשורת שתבטיח עצמאות כלכלית לכל אחד מבני הזוג וכן יכולת פעולה שלא תגביל רגשית את מי מבני הזוג להחליט מה טוב עבורו, עבורה ועבור הזוגיות.