מלחמה במזרח אירופה

שאלה של הצבת גבולות. שלט אזהרה בגבול הרוסי (צילום: Peggy_Marco, Pixabay)
שאלה של הצבת גבולות. שלט אזהרה בגבול הרוסי (צילום: Peggy_Marco, Pixabay)
מדוע פלשה רוסיה לאוקראינה? * מדוע חייבת היא לנצח? * מה מסתתר מאחור המניעים של פוטין?

רוסיה של פוטין היא מעצמה גדולה שקמה על חורבותיה האידיאולוגיים של קודמתה הקומוניסטית כשהיא נושאת ב–DNA שלה לא רק את זיכרונות עברה הסוציאליסטי המפואר (לפחות לדעת אזרחיה), אלא גם דרכי התנהגות ומחשבה שהן חלק מלשד עצמותיה כיום. בתוך מבנה נפשי ומנטליות מיוחדים אלה, נכלל זיכרון ילדות אינסטינקטיבי שבו חבויות קורות מלחמת העולם השנייה, עת איבדה מעצמה זו (שנתפסה כשמכנסיה משולשלות מטה) כ–20 מיליון איש, אישה וילד.

אירוע היסטורי מפלצתי זה קרה בהמשך להסתערות הגרמנית המטורפת לעבר בירתה מוסקבה, אליה הגיעו הגרמנים תוך ארבעה חודשי לחימה בלבד. ברית המועצות הצילה, בקרבות בלימה אמיצים בשערי מוסקבה את העולם – גם את חלקו הדמוקרטי – מאובדן ודאי בידי המטורף מנירנברג.  

אחד הלקחים הבוערים כאש בעצמותיה של מעצמה זו, היא חובתה לדאוג לכך שתמיד תהיה חגורת ביטחון סביבה שתבטיח כי לא תיקלע לסיטואציה פוליטית וביטחונית דומה לזו שפקדה אותה בשנת 1941, כאשר אותה מתקפה נאצית פתאומית, מביאה שלושה מיליון חיילים גרמניים אל פאתי מוסקבה, מוחקת תוך כדי כך חלקים ניכרים מרוסיה האירופית וגם מסבכת את האימפריה הסובייטית במלחמה עולמית בהיקף ובממדים שאותם לא חזה העולם לפני כן.

ומכאן לאירוע בינלאומי מאוחר יותר – משבר קובה. באוקטובר 1962 הונח על שולחנו של הנשיא האמריקני דאז קנדי, דו"ח המספר לו כי הסובייטים החלו לחמש את יחידותיהם המצויות בחופי קובה בנשק גרעיני. יש להדגיש כי אוקראינה גובלת ברוסיה. לא כך המצב בקובה. קנדי נאלץ להגיב כשהתברר לו שתוך שבועות מעטים תעמוד ארצות הברית במצב חדש כשאקדח גרעיני מופנה לרקתה.

קנדי עמד בפני דילמה גורלית: האם לעצור את הצי הרוסי בפעולה מלחמתית שהייתה עלולה להביא לפרוץ מלחמת עולם שלישית (גרעינית)? או להבליג ולחפש נוסחאות דיפלומטיות כמנהגן של הדמוקרטיות המערביות מאז ומעולם? מצב דברים שכזה היה מותיר את ארצות הברית במעמד של מדינה – מעצמה לשעבר – שהפכה להיות נתונה לסחיטה בידי ברית המועצות ואפילו באמצעות מדינה גרורה שבראשה עמד פידל קסטרו, בעל ברית של ברית המועצות הקומוניסטית.

המשך הסיפור ידוע. האיום על חרושצ'וב עשה את פעולתו, מנהיג ברית המועצות מצמץ ראשון והוראה ניתנה לצי הרוסי לסגת מקובה. העולם נשם לרווחה. אלא שלא את כל הסיפור אמרו לכם. את האמור לעיל סיפרה המדיה בהרחבה. מה שלא סיפרו לכם (ובכך עשתה המדיה טובה גדולה לקנדי ולפוליטיקלי קורקט דאז), הוא שהיה זה הסכם דו צדדי. חרושצ'וב דרש וקיבל פינוי של כל הטילים הגרעיניים שהציבה ארצות הברית על אדמת טורקיה הסמוכה לברית המועצות. שוב הודגם סירובה של מעצמה להיותה נתונה תחת איום של טילים גרעיניים.

ומה קרה עתה? מצב כמעט זהה: נאט"ו וארצות הברית דורשות מרוסיה להתפרק מחגורת הביטחון שלה – המורכבת גם מאוקראינה – זאת לאחר שחלק מחגורה זו בעבר (כפולין, בלארוס, לטביה, אסטוניה וכו'), כולן מדינות שהיו פעם חלק בצורה כזו או אחרת מחגורת ההגנה על ברית המועצות. והנה, נלקח ממנה חלק מהותי זה.

פוטין מאמין, אף אומר זאת לאלה משומעיו המוכנים להקשיב לו,  כי כדי שרוסיה תמשיך להיות מעצמה חשובה וכדי שגבולותיה לא יהיו שוב כאסקופה נדרסת לאיזה משוגע תורן (כדוגמת היטלר בשנת 1941) עליה להתנגד לצירוף אוקראינה לנאט"ו בכל האמצעים, כולל מתן עצמאות לאזורים שבהם יש אוכלוסייה רוסית גדולה.

הנרי קיסינג'ר בעצמו כתב עם פירוק ברית המועצות: "אל נשכח כי העילה העיקרית לעימותים האירופיים ב־150 השנים האחרונות הייתה טמונה בשטח ההפקר שבמרכז אירופה בין הרוסים והגרמנים".

רבות דובר על מלחמה זו ועל הגורל המר של היהודים באירופה ובצפון אפריקה שמצאו עצמם כלואים בתוכה, אבל לעניינינו חשוב לזכור כי היא היא שרוחה מרחפת מעל רוסיה בכל מהלכיה הפוליטיים ודרך התנהלותה מאז ועד ימינו אלה.