מלחמת התקומה

החיילים נלחמים. שם המלחמה יחכה (צילום: דובר צה"ל)
החיילים נלחמים. שם המלחמה יחכה (צילום: דובר צה"ל)
אורך רוח ונשימה עמוקה נדרשים מכל אזרחי מדינת ישראל בשנת 2024 * מדובר במלחמה ארוכה ומאתגרת עם עליות ומורדות * מלחמה זו תתנהל בכמה חזיתות: צבאית, כלכלית, חברתית ופוליטית

שנת 2024 תהיה שנת המלחמה לתקומת מדינת ישראל. טוב תעשה ועדת השמות לבחירת שם למלחמה אם תבחר את השם 'מלחמת התקומה'.

בין הפירושים שהתחברתי אליהם למילה 'תקומה': עמידה איתנה, קידמה והתחדשות – כל מה שנדרשים אנו אליו לטווח הקצר והארוך.

ההורים שלנו העניקו לנו מדינה לאחר אין ספור קרבות ומלחמות. לא ידענו לשמור עליה כנדרש. עכשיו התפקיד המרכזי שלנו הוא לדאוג שתהיה מדינה בטוחה לנכדים שלנו.

הוכח בהיסטוריה, כי ללא שליטה צבאית בשטח אין לנו אפשרות לספק הגנה וביטחון לאזרחי ישראל. דור ההייטק חייב לדעת, כי טכנולוגיה מסייעת וטובה לעולם לא תוכל לבוא במקום נוכחות פיזית צבאית. השתעבדנו והאמנו באופן כמעט עיוור לפלאי הטכנולוגיה. התבדינו לחלוטין.

אורך רוח ונשימה עמוקה נדרשים מכל אזרחי מדינת ישראל בשנת 2024. מדובר במלחמה ארוכה ומאתגרת עם עליות ומורדות. מלחמת התקומה תתנהל בכמה חזיתות: צבאית, כלכלית, חברתית ופוליטית.

בהיבט הצבאי הנושא ברור לחלוטין: הכרעה צבאית בעזה, יהודה ושומרון, לבנון, ים סוף ואיראן – בכל המקומות הגיאוגרפיים האלה, חייבת עליונות הצבא הישראלי להיות מובהקת.

בהיבט הכלכלי, תיתכן עלייה גדולה של יהודים לארץ ישראל, זאת לאור האנטישמיות שגואה  בכל העולם. העלייה ברוכה לכלכלת ישראל, אך יחד עם זאת יגבו הוצאות המלחמה מחיר לא מבוטל שדורש התאמות בתקציב המדינה. לנו, האזרחים, חייבת להיות הפעם יותר מתמיד זהירות והתנהלות חכמה, לדעת לוותר על מותרות או על תוכניות שאפתניות ולנקוט צעדים שקולים ומחושבים.

בהיבט החברתי, עלול הלחץ הקיומי המלחמתי לגבות מחיר אשר יגביר את השסע ואת הפילוג. גילוי סבלנות ואורך נשימה מחויבים על ידי כולנו. במלחמת התקומה, תיבחן החברה בישראל האם תדע לשמור על המשותף ולדחות את המפריד.

בהיבט הפוליטי אינני איש בשורות. זה אולי התחום הרע ביותר בחברה הישראלית – ללא ערכים וחזון. כך מתנהל התחום הפוליטי בישראל.

כולי תקווה שאולי תצמח תנועה חדשה ללא פוליטיקאים ישנים ועם אנשים בעלי רצון לעשות יותר ולדבר פחות. אנשים פרקטיים שבאים לעבוד לטובת האזרחים ולא לטובתם האישית.

במהלך הקורונה חשבנו שסוף העולם הגיע. גם עכשיו יש לחלקנו תחושה רעה. יש אפילו כאלה שמדברים ובודקים מעבר לארץ אחרת. חשוב שכולנו נרים את ראשנו ונעמוד זקופים. הציונות עמדה במבחנים רבים ומורכבים. תמיד ניצחנו, כי מעולם לא הייתה עבורנו ברירה אחרת.

את הטור השבועי שלי אסיים בסיפור אישי על אלמנה מהקרבות בעזה, אותה פגשתי באקראי. היא ביקשה להישאר בעילום שם, אך לא מנעה את חשיפת הסיפור האישי שלה. מדובר בבחורה צעירה שומרת מסורת, נישאה לאיש קבע וזכתה להקים עמו בית ומשפחה.

״אני מאמינה שבעלי זכרונו לברכה שייך לדור הגאולה שלנו. ליבי שותת דם לא רק מהאסון האישי שלי ושל ילדיי. ליבי שותת דם מדבריו של אותו אחד שכינה את אהובי, אותי ואת ילדיי 'סרטן בלב האומה'. מדוע? בגלל הכיפה על ראשו של בעלי? בגלל שאנחנו מיישבים את ארץ ישראל? איך אוכל לתת תשובה לילדיי מדוע קוראים להם 'סרטן'? אל תהרגו אותנו שוב ושוב״.

מונולוג כל כך עוצמתי וחזק, אגרוף בבטן הרכה שלנו. כך הרגשתי.

לכולנו יש אחריות: לנושאי תפקידים, עיתונאים, פרשנים באולפנים והוגי דעות. על כולנו לגלות איפוק, להתנסח כראוי מבלי לפגוע באיש, לדבר ולכתוב על גופו של עניין ולא על גופו של אדם.

הגורל שלנו כאן על אדמה זו הוא משותף. מותר לחשוב אחרת, אבל רצוי לעומת זאת לכבד איש את רעהו. יש לנו מספיק אויבים בחוץ, לא צריך ליצור אויבים מבית.