מלים מימים רחוקים

צילום אילוסטרציה: andreas160578, pixabay
צילום אילוסטרציה: andreas160578, pixabay
חלפו להן חמשים וחמש שנים של יחדיו שבהן הולכות בינינו מלים ושתיקות, ואף על פי כן, ואף שהפליגו שנותי, אני זוכר את הכל כמו היה זה באתמולים קרובים

משרבו שנותי והפליגו ניטל ממני חיני  – שכך או כך היה מועט מלכתחילה – שהכל יודעים שריבוי שנותיו של אדם נוטל ממנו מרבית חינו, ומותיר ברצות האל אך מקצתו, להזכיר ימי יפיפותו ונוגה עלומיו.

באלה נתהרהרתי בעומדי למול המראה הקבועה מלבר בארון ביתנו, ובראותי את קלסתר פני משתקף בה. באותם הרגעים זרחה בדעתי אותה ריבה ירוקת עיניים שלבי היה נוהר אליה, ואף לבה היה רוחש אלי חיבה שהייתה חתומה ומונחת באחד מחדריו, עד שבא עלם חמודות אחד וקיפח חיבתה אלי עד שנשתיירתי ריקן באין ריבה זו עמדי.

באותם הימים הייתי מהלך כצל ותר אחר מלים להרגיע, כי המלים הן מרפא.

בימים ההם הרחוקים היו נוהגים בבתי ספרנו לפרסם "עיתון בית ספרי" ובו "חיבורינו", ואני שהמלים היו חביבות עלי מאז ומתמיד – הרביתי לפרסם בו שירים וחיבורים מפרי רוחי. הרביתי אם מחמת שאהבתי לכתוב, ואם מחמת שבקשתי להחזיר אלי את לבה של זו שהסיעה לבה ממני בשל אותו עלם חמודות. לא יצאו ימים הרבה עד שיום אחד קרבה אלי חברתה של אותה ריבה והניחה בכף ידי פיתקה ממנה ופרשה לדרכה.

משפתחתי קפליה המרובים של אותה פיתקית זהרו לנגד עיניי מילותיה: "אני אוהבת אותך". שחתי אל לבי אז: ראה מה כוחן של מלים, שהרי אותן מלים שנתפרסמו על דפי העלון הן אשר השיבו את לבה אליך.

ואף שהמלים קסמו לי, הסעתי לבי ממנה, שעיניי זהרו ופגעו באור פניה של נערה נאה אחרת שאף עיניה ירוקות.

הייתה זו נערה יפה ושותקת, דקת גוף ותמירה ולה שתי צמות זהובות שהלכו עד מתניה. כל רואיה ראו חמדתה שכן כשפיזר הקדוש ברוך הוא חינו על בנות ישובנו, הרעיף עליה תשעה קבין מן העשרה שחפן בידיו ופיזרן לפי רצונו. אני אהבתי את שתיקותיה, ומכל תפארת הקסים אותי יופיה הענו.

באהבתי – הייתי עוקד לה את לבי בשירים שכתבתי, אשר בשלהם היא נתקרבה אלי בשתיקתה ובלא מלים.

משנשקתיה בראשונה כמו נתערבבו לנגדי השמים והארץ, ואף אנו היינו עמם לאחד.

למן אותם ימים רחוקים זרמו מים רבים בירדן, וחלפו להן חמשים וחמש שנים של יחדיו שבהן הולכות בינינו מלים ושתיקות, ואף על פי כן, ואף שהפליגו שנותי, אני זוכר את הכל כמו היה זה באתמולים קרובים.