ביום שני השבוע (23.5), אישרה הכנסת את הצעת החוק של הקואליציה 'ממדים ללמודים'. למעשה, אושרה הצעת הפשרה של שר הביטחון בני גנץ, שבה נקבע כי החייל המשתחרר יקבל לא 50 אחוז מהוצאות לימודיו כפי שהוצע בגרסה הראשונה אלא 75 אחוז מהן.
ההליך המקובל לא עבר בקלות. בטרם פתיחת הדיון בכנסת, התפתח מאבק ציבורי ער וסוער סביב הצעת החוק. הקואליציה בעד והאופוזיציה נגד, כצפוי. אולם הפעם רבו הקולות שתבעו מהאופוזיציה לחדול ממאבקה. "אל תהיו צודקים, תהיו חכמים", נאמר לחברת הכנסת מירי רגב, שתקפה בחריפות את ההצעה המקורית שלבסוף אושרה בתיקון כאמור.
זה עוד מאבק מיותר שניהלה האופוזיציה. עד עתה לא ברור מדוע נמנע הליכוד מלהביא להצבעה בכנסת הצעת חוק מתוקנת ומשופרת כמו לדוגמה החלת החוק גם על הלומדים במכללות. הרחבה זו הייתה מאפשרת לתלמידים רבים מהפריפריה ליהנות ממנה.
שוב ניצחון ברור של הקואליציה במלחמה על ליבותיהם של המצביעים הצעירים.
ביניים: ילדי תימן: הרבה שאלות ומעט תשובות
תקצר היריעה מלתאר כאן את התלאות אשר פקדו משפחות שהגיעו ארצה עם העלייה הגדולה, הידועה בשם 'מרבד הקסמים'. באותה תקופה נעלמו לא מעט ילדים ועל מספרם מתנהל ויכוח עד היום.
בפסק דין דרמטי, הורה בג"צ להתיר למשפחתו של עוזיאל חורי לפתוח את מקום הקבורה שבו אמורה הייתה להימצא גופתו של בנם המנוח, על מנת לברר באמצעות בדיקת DNA אם אכן מדובר בקבר בנם. להפתעת כל העוסקים במצווה, התברר כי במקום קבור ילד נוסף…
לבי עם אותן המשפחות שמבקשות מרשויות המדינה מידע מדויק ככל האפשר על הגורל הלא ידוע של יקיריהן, מעבר לאמירה/שמועה שנמסרה/נאמרה להם לפני עשרות בשנים – לרוב בנוסח "ילדכם היה חולה ונפטר". האם הן אמורות לקבל אמירה זו ללא ערעור, ללא גופה לקוברה וללא יכולת לומר קדיש ליד מקום הקבורה האמתי?
מספיק ודי עם המריחה האין סופית של פרשה זו ועם דפוסי החקירה והכלים שכבר הפכו לשחוקים מרוב שימוש. על המדינה להיחלץ לעזרתן של המשפחות שאינן יודעות מנוח ולהקים צוות מיוחד שלרשותו כל הסמכויות לבדיקת אמת של הפרשה, כולל סמכויות לאתר ואף לפתוח קברים שבהם מצויים על פי ההשערה גופות יקיריהם. אם לא כן, לא תגווע פרשה זו לעולם.
ביניים: לאן סוחבת הקואליציה את עצמה?
השבוע הודיע על התפטרותו טל גן צבי, יועץ בכיר ומרכזי כיועץ בלשכתו של ראש הממשלה, נפתלי בנט. ככל הנראה, התפטרות זו לא באה לאחר ויכוח על תנאי העסקתו של היועץ, אלא כפי שניתן לשער על רקע מהותי הרבה יותר שכרוך בשאלה הרטורית משהו: לאן פונה ממשלת בנט?
תשובה לשאלה זו ניתן לקבל מהעובדות שנצפות בשטחים עליהם קיימים מריבה או ויכוח. אנו מוצאים אותה בנגב, בגליל ובכל מקום שלגביו ניטש ויכוח פוליטי או עימות שיש בו סממנים לאומיים. כך הדבר בערים המעורבות שבהן נוהגת המשטרה ב'חסכנות' בכל הקשור להעמדת פורעים לדין. על הנטיעות בנגב, פעולה שהיוותה סלע למחלוקת מרה באזורי הנטיעות המסורתיים בצפון הנגב, נפלה שתיקה. נמשכת ההשתוללות של צעירים בדואים בדרום, כולל ירי חסר רסן בלילות, נסיעות פרועות בכבישי הנגב, פרוטקשן וחבלות בחקלאות היהודית – ולכל אלה אין מושיע.
המשטרה נאבקת במחסור חמור בכוח אדם, בתי המשפט מקלים על העבריינים ומה עושה הממשלה? מדברת הרבה ולא עושה דבר. מה עם התוכנית חדשה לחיזוק משמר הגבול? מה עם הקמת 14 נקודות יישוב חדשות בנגב?
לא ייפלא איפה שאנשים כדוגמת טל גן צבי אינם מוצאים יותר את מקומם בממשלת בנט. זה ביטוי נוסף לסיבוב הפרסה המעמיק מאוד שביצע בנט ולנכונותו להמיר את ה'בייס' שהביא אותו מהבית עד הלום ב'בייס' חדש ושונה. בנט מהמר על חייו הפוליטיים. ימים יגידו אם הימור זה צלח בידו אם לאו.
