ביום ראשון נפל דבר בישראל, לאחר 12 שנה, נאלץ בנימין נתניהו לעזוב את כס ראש הממשלה ולעבור לכהן כראש האופוזיציה. מה שנראה לחצי מהעם כסיוט וכגזירה קשה, השתקף לחצי העם השני כתקווה גדולה ושמחה רבה אף כי מהולה בחששות לא מעטים.

ימים יגידו אם ממשלה זו תעמוד בציפיות הגדולות שתולים בה אנשי מחנה השינוי. דבר אחד הולך ומתבהר: מן הראוי שיחוקק חוק להגבלת קדנציות על ראשות הממשלה, כפי שקיים בדמוקרטיות אחרות במערב. יותר מכל אדם אחר הוכיח בנימין נתניהו עצמו, בהתנהגותו בשנתיים האחרונות, שיש צורך בהגבלה מעין זו.

נכון, יש מדינות רבות בעולם המערבי שלא הנהיגו הגבלה כזו וגם בישראל עד כה לא הוגבלה כהונת ראש הממשלה. ברם, ההסתאבות האורבת לפתחה של כהונה ממושכת מדיי מהווה אות אזהרה להצבת בלמים בפני התחושה של בחירה נצחית ועמה הפיתוי לכשל מוסרי ושחיתות שלטונית.

לא קלים יהיו ימיה של הממשלה החדשה. רמזים לכך ראינו בישיבת הוועדה המסדרת ובמסיבות העיתונאים חסרות הרסן של החרדים. הפליאה לעשות ח"כ גלית דיסטל-אטבריאן, שזה עתה נבחרה לכנסת, ובחרה להשתלח בלשון ביבים לא פרלמנטרית בחברי הקואליציה העתידה. מסתבר שהרדיפה אחר פופולריות והקריצה לבייס הליכודי מביאה חלק מחברי הכנסת להתחרות בניבולי פה ולהשריש בדברי ימי הכנסת שיסויים, גידופים וחרפות שנשמעים כאילו נלקחו מז'רגון העולם התחתון. גם התבטאויות חברי הכנסת החרדיים ראויים לגנאי. ח"כ דרעי שמזיל כעת דמעות תנין על 'הממשלה הטובה' שמתפרקת, הרי נתן ערבות אישית לקיומה, התכחש לערבות ונתן יד להפרת ההסכמים ולטפול האשמות מדומות. כעת, משנוכח למה הביאו השקרים ולאן הובילה הנוכלות, הוא מצר על נפילת הממשלה. על כך נאמר "בור כרה ויחפרהו".

המחזה בכנסת ישראל בעת השבעת הממשלה החדשה היה מביש ביותר. חברי הכנסת מהימין איבדו כל בושה, כמו פרחחים בשוק ובריונים בעולם התחתון. הם פצחו בקללות וגידופים ולא אפשרו לקיים את כללי הדמוקרטיה, שלא לדבר על הדוגמה השלילית לבוחריהם. אצל טראמפ זה היה ההמון שניסה לכבוש את הקפיטול. אצל נתניהו היו אלה חברי הכנסת הנלעגים ומלחכי הפנכה, אנשים ששפתם שפת ביבים. לא נותר לנו אלא לברך על חילופי השלטון.

אין ספק כי הממשלה החדשה תעמוד בפני קושי עצום לאחד בין הקצוות הרחוקות כל כך זו מזו, אבל אמר כבר מי שאמר שהדבק הטוב ביותר לאחדות הממשלה הוא ראש הממשלה לשעבר נתניהו כיו"ר האופוזיציה.

בליבי תפילה שתעמוד לנפתלי בנט התבונה להוביל את הממשלה בדרכי נועם, להפיג את השיסוי וההסתה ששלטו בכיפה והונהגו מבלפור, לא לבוא חשבון עם השלטון הקודם, אלא להפנות את כל המרץ והיכולות כדי להיטיב עם העם ולהוציא אותו לדרך חדשה.

העם זקוק כעת לריפוי, קצנו בהתלהמות נוסח רגב, אמסלם אסנת מארק ודומיהן. אם התשובה לכך תהיה בסגנון מאחד ומפייס ובעשיה חברתית וכלכלית מאחדת, יביא הזמן מזור לפילוג ולשנאה המיותרת.

ולסיום, עצה קטנה לנפתלי בנט. אחד מסמלי הניתוק של נתניהו ומשפחתו הייתה האובססיה למטוס פרטי שעלותו הרקיעה שחקים והגיעי למאות מיליוני שקלים והכל בשל גחמה של היושבים בבלפור. הסתדרנו עד כה בלי סמל הסטטוס הזה וכך אפשר גם בעתיד. טוב יעשה נפתלי בנט אם ימכור את 'כנף ציון' ויפנה את מאות המיליונים שייחסכו לאפיקים שאנו זקוקים להם יותר. יהיה בכך משום איתות לשינוי סדרי העדיפויות במדינה ולמחשבה על האזרח הקטן.