מסע אל ארץ ישראל היפה

צילום: באדיבות כותב המאמר
צילום: באדיבות כותב המאמר
היה זה מסע של הפתעות טובות * היה זה מסע אל אנשים אמיצים * מסע שהפיח בנו אמונה ותעצומות נפש * בקרו שם * משם תשובו אחרים

משתמו ימי הקרבות וערבם שמנו פעמינו דרומה. בקשתי לפגוש את אחי בישובים החובקים את עזה. בקשתי לראות את חבלי הארץ מוכי הטילים ואת יושביהם. בקשתי לראות את השדות והיערות החרוכים, את הבתים שנפגעו, וחשוב מכך בקשתי להשיח עם האנשים, להתבונן בעיניהם ולהבין מהו המעיין שממנו הם שואבים כוח ותעצומות נפש לעמוד תחת מטר הטילים ולהמשיך להאחז באדמתם הטובה.

אמרתי לרעייתי ולשני רעינו דורית וזאב שרון את כל אלה, והם אמרו: הבה ונלכה.

במסענו באנו לאשקלון, לשדרות ונתיבות. פסענו בניר עם, ביד מרדכי ובמקומות ואתרים נוספים. היה זה מסע שרקם לנגד עינינו מארג ססגוני שובה עין ולב, ואגד תצרף שפיסותיו יצרו תמונה שבהקה בעדנת אור.

היה זה מסע אל ארץ ישראל היפה, אל ארץ ישראל העובדת. היה זה מסע אל מה שקראו פעם "עיירות הפיתוח שכוחות אל" שהפכו לפנינים.

הלכנו וסבבנו בשדרות, בנתיבות ובאשקלון נפעמים מן המראות הצובאות מחלונות רכבנו: בתים רחבי מידות, רחובות רחבי ידיים, ככרות מעוצבות להפליא ובתוכן יצירות אמנות מרשימות. גנים מטופחים ונקיים ובהם פרחים ושיחים שאין העין שבעה מלראותם.

בנתיבות ישבנו בקפה נאמן בלב "קניון פריז". הצטלמנו לרגלי מגדל אייפל וצחקקנו בהנאה. לידינו ישבו שלוש נשים נעימות סבר. שאלתי אותן: איך זה עבר עליכן? אמרו: הכל בסדר. ראו בתמיהתי והוסיפו: זה לא היה נעים, אך אנו שחווינו זאת פעם ועוד פעם התרגלנו ואנו יודעות כיצד להגיב. שאלתי: אמרו לי את האמת, האם לא חולפת בראשיכם המחשבה לעבור למקום אחר, למקום שקט יותר בארץ? צחקו ואמרו: תגיד אתה מכיר מקומות יותר יפים ויותר נעימים מהמקום הזה?

משפרשנו מהן ונסענו ברחובות העיר ירדנו לסוף דעתן. ראינו בתים רחבי מידות עטורים בגינות יפות, ראינו מבני ציבור והיכלי תרבות מרשימים. אמרתי לרעי: המקום טוב ונעים יותר מצהלה וכפר שמריהו, והוספתי: יש רק מקום אחד שראוי לשפרו וזה מתחם הבאבא סאלי… והם השיבוני בשתיקת הן.

משהגענו לשדרות נכנסנו לשוק העירוני המקורה. מצאנו שם שפע מתנובת האזור. עמדתי למול ירקן אחד חסון וקניתי לי פירות כפי צרכי. שאלתיו: מה קורה? ענה: הכל טוב. אמרתי לו פרש את דבריך. אמר: איש לא ישבור אותנו. אמר ולא יסף והמשיך בעמלו. פרשתי ממנו עם אפרסקים, מישמשים ו… מנה גדושה של אופטימיות ותקווה.

ומן הערים הנאות הללו הלכנו אל האתרים שמספרים על מגש הכסף שעליו ניתנה לנו המדינה, ועליו היא עומדת עד הנה. בקרנו במוזיאון המים והבטחון שבסמוך לניר עם. עלינו ל"מצפור אסף סיבוני" החייל שנפל בהתרסקות שני המסוקים מעל שאר ישוב. מצפור אשר בפסגתו נוגנים עשרים חלילי רוח כמנין שנותיו של אסף. מעברו האחד פרושה רצועת עזה העוינת, ומעברו האחר ניבט אגם כחול המנקז אליו את השפכים של גוש דן המרווים את שדות הנגב הצמאים למים. מן המצפור והלאה התנחשלו שדות חיטה בצבע זהב.

ממקום גבורה אחד הלכה דרכנו אל מקום גבורה אחר. נסענו עד שבאנו אל חורשת נביה מרעי, אותו גיבור מחורפיש שהיה סגן מפקד אוגדה ונורה על-ידי צלף פלסטיני מרצועת עזה. תחנתנו האחרונה בנתיב הגבורה הייתה האנדרטה לגבורי הצנחנים ויחידה 101, מתחם הקרוי: "החץ השחור". זהו מתחם רחב מידות ומרשים בתיכנונו. במקום מוצבים סלעי ענק ועליהם ספורי הגבורה של הצנחנים מן הקרבות הרבים שבהם הם השתתפו, מפות המראות את אתרי הקרבות, וכן מילות שיר מכתבי אלתרמן וגורי.

היה זה מסע של הפתעות טובות. היה זה מסע אל אנשים אמיצים. היה זה מסע אל ערים שראשיתם הייתה מצער ואחריתם שגאה מאד. מסע שהפיח בנו אמונה ותעצומות נפש, מסע אל ארץ ישראל העמלה, היפה והטובה. בקרו שם. משם תשובו אחרים.