מפריחי העפיפונים

תושבי העוטף תכננו ומחבלי החמאס חשפו את פרצופם האמתי (צילום אילוסטרציה: Niko Shogol, Pixabay)
תושבי העוטף תכננו ומחבלי החמאס חשפו את פרצופם האמתי (צילום אילוסטרציה: Niko Shogol, Pixabay)
נראה שיחלפו עוד דורות - ורק לאחר שינוי מוחלט של תכני הלימוד במוסדות החינוך הפלשתיניים - עד שילדים משני הצדדים יפריחו יחד עפיפונים במסר של שלום

ביום שישי, השישה באוקטובר, שררה התרגשות בעשרות רבות מיישובי העוטף לקראת יום המחרת, בו יקיימו את פסטיבל 'עפיפוניאדה 2023' ויפריחו סמוך לגדר הגבול עם רצועת עזה עשרות רבות של עפיפונים צבעוניים עם כיתובים בעברית ובערבית ובהם מסרים של אחווה, רעות ושלום – תוך תקווה שהם יגיעו לתושבי עזה.

למחרת היום, בשבעה באוקטובר, במקום פסטיבל של שלום, התרחשה ההתקפה האכזרית על יישובי העוטף, רציחתם וחטיפתם של רבים מתושביהם ושריפת בתיהם על תכולתם.

רבים מתושבי העוטף היו רודפי שלום, זאת על אף ההתקפות הרבות מירי טילים ופצמ"רים  ושריפת שדותיהם. הם האמינו כי ניתן להגיע על אף הכול להסדר שלום עם שכניהם מעבר לגבול. רבים מאותם מאמינים בשלום נרצחו באותה שבת ארורה, כמו למשל אביב קוץ –  ממארגני  ה'עפיפוניאדה 2023' – אשתו ליבנת ושלושת ילדיהם.

לאחר אותה שבת, שינו באחת את דעתם רבים מאנשי השמאל האידאולוגי, שהאמינו בהיתכנות להגיע לשלום עם שכניהם העזתים. הם הגיעו לתובנה שלא ניתן יהיה להשיג שלום עם אותם שכנים. כך למשל בריאיון שערך העיתונאי סבר פלוצקר ושהתפרסם ב'מוסף שישי' של 'ידיעות אחרונות' ב-24.11 עם חברי קיבוץ ניר עוז. אחד המרואיינים אמר "אנחנו מודים שהיינו שמאלנים טובים. עכשיו אנחנו פשיסטים טובים ואנחנו מתביישים בכך". מרואיינת אחרת, המוגדרת כ"פעילת שלום לשעבר", אמרה "אל תדבר איתי על דו קיום, כי אין עם מי לקיים אותו. אני אומרת שאין ברצועת עזה בלתי מעורבים. לו יכלו, היו כולם מעורבים ברצח". למסקנה זו הגיעו גם לא מעט אנשי שמאל שלא נפגעו ישירות מהתקפת החמאס, כמו  גילה אלמגור, שביטלה את חברותה בארגון 'בצלם'.

אותם פעילי שלום הגיעו למסקנתם מאחר והשתכנעו שאין מדובר רק בכוונתו המוצהרת של ארגון טרור, אלא שהעם הפלשתיני ברובו המכריע לפחות, לא מעוניין בשלום אלא בהשמדתה של ישראל.

ואכן, למסקנה זו הגיע כמעט כל מי שראה את אלפי המון האזרחים, לרבות נשים וילדים, שבזזו, שרפו, רצחו וחטפו באותה שבת; מי שראה את המוני תושבי עזה צוהלים ויורקים על גופתה העירומה של אחת החטופות שהובלה ברחובות עזה במשאית פתוחה; מי שראה את תושבי עזה מתקהלים סביב שתי נשים חטופות בשלב שבו הוחזרו לצלב האדום תוך חשש  של ממש כי באותה עת יבצעו בהן פוגרום; מי שראה את ההמונים הצוהלים שמילאו את רחובות עזה כשהם מחלקים סוכריות והנשים משמיעות צהלולים כאשר היו פיגועים רצחניים בישראל טרם המלחמה; מי שראה את מאות אלפי המפגינים ברחובות לונדון ובערים אחרות במערב כשהם זועקים ונושאים שלטים עליהם כתוב באנגלית "לשחרר את פלשתין מהים ועד הנהר" (קריאה ברורה להשמדתה של ישראל); ומי שקרא את הסקר שבוצע על ידי אוניברסיטת ביר זית במחצית חודש נובמבר לפיו 75 אחוז מערביי יהודה ושומרון תומכים בטבח שנעשה בשבעה באוקטובר.

ואכן לא בכדי, כפי שפורסם לאחרונה, אמרה אחת החטופות ליחיא סינוואר כשפגשה אותו,  כי הוא "רצח את התקווה לשלום".

נראה שיחלפו עוד דורות – ורק לאחר שינוי מוחלט של תכני הלימוד במוסדות החינוך הפלשתיניים – עד שילדים משני הצדדים יפריחו יחד עפיפונים במסר של שלום.