משבר גיל החמישים? הצחקתם אותי

צילום אילוסטרציה: LipikStockMedia, Freepik
צילום אילוסטרציה: LipikStockMedia, Freepik
משבר גיל החמישים לא קיים * לעומתו קיים שחרור מוחלט ללא מעצורי החיים * "תנשום, תשחרר ותאט את הקצב" * כך נשמע הקול השקט בתוך הראש שלי

רוב חבריי הגיעו לעשור החמישי בחייהם. הבטתי מהצד בעניין רב בשלב המרתק הזה של החיים. הפסימיים אמרו "היזהרו, ישנו משבר בגיל חמישים, משבר עמוק, ארוך ומבלבל". האופטימיים אמרו "גיל חמישים הוא גיל הפריחה, גיל הבחירות החופשיות, גיל של חיים פתוחים, ליברליים ומשוחררים".

ננסה לעשות סדר בעשורי חיינו. בשנות העשרים שלנו אנחנו בשיא המאמץ לעבוד, ללמוד, לקנות ולהתחרות – שיא המאמץ בכל פעולה. בשנות השלושים מגיעים הילדים, התחייבות לכל החיים. זהו, עכשיו מנסים להתייצב ולסדר חיים בורגניים. בשנות הארבעים נעשה ניסיון לשדרג את החיים בדירה מרווחת, רכב מפנק, נסיעות לחו״ל. בשנות החמישים מתחילים הילדים הגדולים לעזוב את הקן שלנו, יוצאים לדירות שכורות וללימודים.

לקראת סוף שנות החמישים שלנו חזרנו להיות שוב זוג שחי לבדו בבית גדול שאינו מתאים כבר לצורכי החיים שלנו. התבוננתי בחברים שלי בני החמישים ומעלה. מי היה מאמין שגיל זה מגיע כל כך מהר.

פעם, חמישים עבורנו היה זקנה. הנה, עכשיו אנחנו שם וזה בכלל לא מרגיש זקנה. הרצון להשתגע ולעשות מה שבא לנו צץ בעוצמה גדולה. עדיין קיים הרצון להספיק ולהגשים עוד חלומות שלנו.

מפגש חברים, יין אדום ומתפתחת שיחה מעניינת. ד' תלה במשרדו בבית מפה שטוחה של העולם. בכל מקום שבו ביקר נועץ סיכה. ״בוא תראה. כאן וכאן אין עוד סיכה. אלה היעדים שלי. אני רוצה לראות את כל העולם ורק אחר כך להיפרד מהעולם הזה, לא מעניין אותי כלום. לטרוף את העולם, זה מה שאני רוצה. על שולחן העבודה במחשב שלי יש תמונות וזיכרונות מכל ארץ שביקרתי. כך אזדקן״.

ש', חברת ילדות, תמיד הייתה 'רוחנית' ועמוקה כזו, מחפשת תשובות על מהות החיים. במהלך חייה נלחמה כמו לביאה עבור שתי בנותיה ועבדה בעבודות ובמקומות שלא אהבה. עכשיו הבנות גדלו והיא עכשיו בפנסיה. היא מצהירה: ״אני עפה במטוס הראשון להודו. את כל הסדנאות שעליהן חלמתי אני הולכת לעשות, לנקות את הנפש והגוף שלי מרעלים. זהו, אני עפה״.

צ' פרש מארגון ביטחוני לאחר שירות משמעותי: ״אני הולך לאהבת חיי, לים, לקורס סקיפרים. חולם על יאכטה קטנה והפלגה בין אי יוון. רוצה ללכת לאיבוד בים הענק״.

ע' קפצה ואמרה: ״כל חיי אני מציירת. עכשיו הגיע הזמן לתערוכת ציורים שלי במחירים מטורפים במקום איכותי. אני חולמת שאנשים ישאלו מי זו הציירת. אגיד מיד 'אני, אני…״.

התבוננתי בכל החברים שלי. זה לבטח לא זקנה ולא משבר.

אנשים בעשור החמישי לחייהם חולמים ומדברים כמו ילדים קטנים ומרגישים שהחיים הם חנות ממתקים. הם רוצים לטעום, לגעת ולהרים. הם לא מתעסקים בתחרות חברתית ולא במראה חיצוני. מתעסקים אך ורק בנשמה שלהם ובהגשמת חלומות.

נכנסתי לרכב. חנן בן ארי תמיד גורם לי להרגיש לעוף באוויר. שאלתי את עצמי בקול: ״מה אתה רוצה עכשיו מהחיים שלך? לאיזה כיוון הולכים?״.

תלמד, סע לטייל, עשה לביתך כסף ועוד ועוד מחשבות. אך היה שם גם קול שקט משמעותי שאמר, תנשום, תזרום עם החיים, תחייך ותיהנה מהדרך. לא צריך מטרות, לא צריך יעדים, קום בבוקר ותיהנה מהקפה לאט לאט, תיהנה מצמח פורח בגינה, תן לחיים להוביל אותך, שחרר את השליטה, האט את הקצב, תהיה רק במקומות ועם אנשים בעלי אנרגיה חיובית. תנשום, תשחרר ותאט את הקצב, כך נשמע הקול השקט בתוך הראש שלי.

פתחתי את גג הרכב. אפשרתי לרוח ללטף לי את הראש. הגברתי את חנן בן ארי, שרתי יחד אתו בקול ״אמן על הילדים שלי״ ולא היה מאושר ממני בעולם.