משהו נשבר בי

שוב לא שקט (צילום: he:משתמש בית השלום, 'ויקיפדיה')
שוב לא שקט (צילום: he:משתמש בית השלום, 'ויקיפדיה')
חמש מערכות בחירות בתוך פחות מארבע שנים * רעל אין סופי בחברה הישראלית * עייפנו...

במדי צבא, במדי משטרה ואפילו במדי שירות בתי הסוהר – בכל צבעי המדים זכיתי להיות מתוך שליחות גאווה עצומה עבורי.

משהו מתחיל להישבר בי. שאלות עמוקות ומהותיות על התנהגות החברה בישראל עולות במחשבותיי, לאן אנחנו כחברה הולכים מכאן?

חמש מערכות בחירות בפרק זמן קצר כל כך. משהו לא עובד בדמוקרטיה הישראלית.

שוב אותו הרעל בתקשורת, ברשתות החברתיות, בכל מקום ובכל שיחה. כולם פוגעים בכולם, אף אחד לא חסין. המילים השולטות בשיח: בוגד, שקרן, נוכל… עוד ועוד מילות גנאי. הכול אישי. אין שיחה  אמתית על המהות. כמה שיותר נמוך, כך נראה יותר טוב. תירגעו כולם, חורבן הבית השלישי בפתח.

נראה כי כולנו השתגענו. במין צדקנות כזו, לא רוצים להקשיב לאחר, מנסים לשנות את כללי הדמוקרטיה ממש לפני הבחירות – הכול כשר, הכול מותר.

צצות מפלגות ועוד מפלגות ועוד מפלגות… די, עייפנו מכל משיחי השקר, הגיע הזמן להתאחד סביב המפלגות הגדולות. כל אדם שייבחר להרכיב ממשלה, במצב הקיים אין לו סיכוי. הצורך של אותו מועמד לספק את הדרישות של כל אותן מפלגות קטנות עם דרישות הזויות פשוט בלתי אפשרי מראש.

האם בעוד מאה שנה מדינת ישראל תהיה כאן? באיזו מדינה יחיו הנכדים שלנו? האם תהיה כאן בישראל מלחמת אזרחים – יהודים מול ערביי ישראל? מי יציל אותנו מהמצב הזה?

הרגשתי צורך לטוס לניו יורק ולהתפלל בקבר הרבי מלובביץ'. ביקשתי אחדות לעמנו. יש במקום הזה קדושה כל כך חזקה ועמוקה. התפללתי על חינוך הדור הצעיר בבתי הספר, שינוי השיטה וכל מה שנדרש על מנת להחזיר את האחדות בחברה שלנו.

אנחנו במדרון חלקלק ומסוכן. אנו צועדים לעבר תהום חברתי. האיום הגדול ביותר הוא דרך ההתנהלות שלנו אחד כלפי השני. ישנם תהליכים בלתי הפיכים. אחד מהם הוא תהליך הקיטוב והשיסוי בתוכנו. כל הצדדים במפה הפוליטית חייבים להבין כי המדינה היהודית חשובה יותר מכל זרם פוליטי כזה או אחר.

עוד מעט ייקבע ויפורסם תאריך הבחירות. יועצי אסטרטגיה, התקשורת ומי לא – כולם ישאפו לאחוזי רייטינג גבוהים, ייפנו למכנה המשותף הנמוך ביותר וילבו את השנאה. כותרות צהובות ללא מהות. שוב הכיוון יהיה ש"מי שלא אתי נחשב בוגד". השתגענו…

השאלה המרכזית היא: האם הפעם תהיה הכרעה ברורה? האם נקבל הפעם ממשלה מתפקדת לקדנציה מלאה? והחשוב מכל – האם נזכור לחזור לחיות יחד באופן מכבד יותר?

משהו נשבר בי. אני מקשיב לחברים טובים שעזבו את המדינה. אני מקשיב לילדים שלנו אשר חושבים לחיות במקום אחר. מכבד אותם ואת החיים. כל כך הרבה אנשים צעירים מדברים על הרצון שמרכז החיים שלהם לא יהיה כאן, אז משהו בי ממש נשבר.

נתנו למדינה האהובה שלנו את כל מה שיכולנו, יש כאלה שנתנו את היקר מכל – את החיים שלהם – לטובת המדינה. היום כל זה כבר פחות חשוב לדור הצעיר, כפי שאמרה לי סטודנטית בשם לאה ״אנחנו מחפשים מקום לחיות בו ולא מקום לריב או למות למענו״.

השיטה הפוליטית בישראל והפוליטיקאים גרמו לאזרחים הנורמטיביים למאוס בהם ובשיטה שלהם. עייפנו כולנו מהדרך הרעה שמתרחשת כאן. אנחנו רוצים לחיות לבנות עתיד. נמאס לכולנו מהשנאה בתוכנו.

בעוד מספר חודשים חלקנו אפילו לא ייגשו לקלפי לבחור, חלק מאתנו עדיין יאמינו שאפשר להשפיע וייגשו לבחור. החשוב מכל – הפעם הנבחרים שלנו חייבים להבין כי הקפה כבר גולש על הגז. כדאי מאוד לכבות את האש.