ביום שישי האחרון (13.8), בתוכניתה של איילה חסון, הופתעתי ממונולוג יוצא דופן של העיתונאי ארי שביט. הכותרת שניתן לייחס למונולוג המפתיע מפיו של עיתונאי ותיק ומנוסה, היא "משפטי נתניהו: האם הייתה הגנה מן הצדק?". גילוי נאות: מאמר בנושא זה פורסם ב'מקור ראשון' תחת כותרת דומה.
הסיבה שבעטיה נזעק שביט, הידוע כאיש שמאל בעבר ולא כאיש ימין, דווקא עכשיו, למה שהולך ומסתבר כשערורייה גדולה במיוחד בתולדות המשפט הישראלי, היא העובדה כי ביום רביעי, יומיים קודם, הגישו שאול ואיריס אלוביץ' לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לביטול כתבי האישום נגדם. לבקשה זו הצטרפו גם עורכי דינו של נתניהו.
במסמך הראשון יש התייחסות, נרחבת יש לומר, להתנהגות המשטרה כלפי בני הזוג אלוביץ', כאשר הלכה זו וסגרה (או ניסתה לסגור) את טבעת החנק סביב צווארם. להודות על האמת? תוכנו של המסמך מסמר שער.
ציטוטים ממנו אני מביא כאן כלשונם:
"כאשר עצרה המשטרה את בני הזוג אלוביץ', היא נהגה שלא כחוק, החרימה את כל חפצי האומנות בביתם ואף נטלה מהגברת אלוביץ' את עגיליה ואת טבעת הנישואין שלה. כאשר עצרה את ניר חפץ, היא כלאה אותו בתא מלא פשפשים, מנעה ממנו שינה וטיפול רפואי והרעיבה אותו (למשטרה הייתה ידיעה מוקדמת על מצב בריאותו הרעוע של חפץ, מ.ל.).
ההצעה לשלמה פילבר להפוך לעד מדינה, נעשתה בניגוד לחוק יסוד בטרם אישר היועץ המשפטי לממשלה את חקירתו של ראש הממשלה. זאת ועוד: תרגיל חקירה מזוהם שנעשה לחפץ, איים על משפחתו החפה מפשע והתעמר במקורבת שלו שלא הייתה חשודה בדבר. תרגיל חקירה מזוהם שנעשה למשפחת אלוביץ', ניסה להביא באופן בלתי ראוי להחלפתו של עורך דינם ולפגיעה בזכות הייצוג שלהם. בניגוד לחוק, לא תועד המשא ומתן שקדם להפיכתו של שלמה פילבר לעד מדינה. חומרים חיוניים להבנת אופן פעולתו של פילבר כמנכ"ל משרד התקשורת הוסתרו מההגנה ומבית המשפט.
כמעט מחצית מהמסרונים ומכתבי הדואר האלקטרוני של עד המדינה אילן ישועה הוסתרו במכוון ובמודע מההגנה ומבית המשפט. מעצרי חשודים הוארכו שלא לצורך חקירה אלא לצורך הפעלת לחץ. חשודים נפלו קורבן לאיומים, לחצים וטרטורים, לשימוש בלתי חוקי ברוגלה וללינץ' ציבורי שגרמו במזיד להדלפות מגמתיות שנעשו תוך עבירה על החוק".
עד כאן ציטוטים מתוך המסמך ההוא.
ולסיכום הקטע הזה (יש עוד שאינם מובאים כאן מפאת קוצר היריעה) כותב שביט:
"האנשים שהובילו את הטיפול בפרשות נתניהו, לא ניסו להתמודד עם תמונת מציאות מורכבת שהיו בה אורות וצללים. הם דבקו בסיפור אחד מפליל, העצימו ראיות שיאששו אותו והתעלמו מראיות שיערערו אותו. הראייה שלהם הייתה ראיית מנהרה. הלהט שלהם היה חד כיווני. הם הניחו את המבוקש וציירו את מעגל המטרה סביב החץ".
אלה דברים קשים מנשוא ויש בהם תיאור כיצד פעלה המשטרה בעצה עם הפרקליטות, כמנגנון משומן שמטרתו אחת – הפללת נתניהו. לצורך כך היה כמסתבר צורך ברמיסתם של בני הזוג אלוביץ', שסירבו לשתף פעולה עם המשטרה במסע בדיוני זה נגד ראש ממשלה מכהן בישראל.
האם ייענה בית המשפט לבקשת בני הזוג אלוביץ' ולבקשת נתניהו לביטול תיק 4000? רק אלוהים והפרקליטות יודעים. התחושות שלי, כמוני כשל רבבות אחרים, קשות מאוד. לא בכדי הציע לפרקליטות נשיא העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, לנהל משא ומתן להסכם טיעון. אגב, המלצתי החד משמעית היא שאם אכן יקום הסכם כזה, יש לכלול בעסקה זו את בני הזוג אלוביץ'. הם עמדו בגבורה במסע הייסורים המזעזע שכפתה עליהם משטרת ישראל. ומדוע? משום שסירבו להצטרף למסע הצייד שניהלה משטרת ישראל נגד נתניהו…
ומעל לכל מרחפת שאלת השאלות (עליה שוחחנו במאמר אחר): האם אכן הייתה המשטרה דאז שותפה לכאורה לפוטש שביצע השמאל נגד נתניהו? האם ייתכן שהמערכת המשפטית הייתה שותפה לפוטש כזה? ומה יקרה בהמשכם של הדיונים בתיק 4000? האם ירהיבו השופטים עוז בנפשם לקטוע את המחזה הקפקאי הזה?
