מתח מתמשך וחרדות ילדים

אילוסטרציה: Freepik
אילוסטרציה: Freepik
כיצד מתמודדים ילדים עם מצב מתח מתמשך? * מתי אמורות להידלק נורות אזהרה להורים? * ואיך מתמודדים עם מתח וחרדות של ילדים בשגרת המלחמה?

מאז אירועי השבת השחורה בשבעה באוקטובר, אנו מתמודדים עם מציאות חיים קשה ועצובה. ילדים רבים בישראל, גם אם לא היו במעגל הפגיעה הראשוני (יישוביי העוטף, אובדן בני משפחה), נחשפו ונחשפים למציאות מלחיצה שכוללת אזעקות תכופות, סגירת בתי הספר, בני משפחה שיוצאים למילואים וללחימה, סיפורי החטופים, הנפגעים והמפונים. 'השלב האקוטי' הפך ל'שגרת מלחמה' ולזו יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על ילדים, על שלומם הנפשי ועל תפקודם.

עבור ילדים רבים, סימנה החזרה לבתי הספר והירידה בכמות האזעקות, כי תחושת הסכנה חלפה. חלקם הצליחו לחזור לשגרת לימודים, פעילות פנאי, משחק והנאה; וחלקם מלווים בתחושות מתח וחרדה למרות החזרה לשגרה. יש לשים לב לשלוש קבוצות של ילדים ובני נוער שלהם סיכוי גבוה יותר להגיב למצב: ילדים ובני נוער שבני משפחתם, ובמיוחד הוריהם, מגויסים למילואים; ילדים ונוער שחשופים יותר למידע טראגי, אובדן, מצב החטופים ומצב הלחימה והחיילים; וילדים שסבלו מטראומה, בעיות חרדה, דיכאון או קשיי ויסות רגשי טרם המלחמה.

המצוקה יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים: פחד ומתח מוגבר לרעשים חזקים או צפירות אמבולנס, קושי רב בהתנהלות עצמאית ורחוקה מההורה, קושי להישאר לבד בבית, קושי להיכנס להתקלח או להירדם מחשש שתהיה אזעקה ולא ישמעו, רצון לישון בקרבת ההורים ועוד. לעיתים אף נראה חזרה של פחדים עליהם כבר התגברו הילדים, כמו למשל החשש ממפלצות או הפחד מחושך אצל ילדים צעירים. המתח והחרדה יכולים לבוא לידי ביטוי ברעד, בכי, דפיקות לב מואצות, זיעה, סיוטים, התעוררויות תכופות בלילה ועוד. לעיתים, יתקשו ילדים אלה להתרכז בלמידה ויבקשו זמני מסך רבים יותר כדי להסיח את דעתם מהמתח. אחרים יחוו עצב ודכדוך, אולי אף יבכו יותר, יספרו על מחשבות קשות או יתקשו למצוא הנאה בפעילויות שנהנו מהן בעבר.

לעיתים קרובות, מגיבים ילדים מתוחים ועצובים בעצבנות. לכן, ייתכן שילדים אלה יגיבו בהתפרצויות כעס ובחוסר סבלנות. במידה ותגובות רגשיות אלה נמשכות מספר שבועות ללא שינוי לטובה, כולל שינויים דרסטיים במצב רוח, בתיאבון ובהרגלי שינה או הבעת ייאוש מהמצב – מומלץ לפנות לעזרה מקצועית. לצד זאת, ישנם מקרים רבים בהם עליית מתח זו, אם היא באה לידי ביטוי בחרדות, עצבות או עצבנות, היא בגדר תגובה נורמלית למצב הלא נורמלי של מלחמה מתמשכת, טלטלה ואובדן רבים.

אם אתם מזהים כי ילדיכם מגיב באחת מן הצורות שפורטו קודם למצב המתח המתמשך, כדאי לשים לב לעקרונות הבאים:

לבלות יותר זמן עם הילדים: לשחק וליצור יחד, לקרוא סיפור בהמשכים לפני השינה, לראות סרט יחד כל המשפחה, לרקוד יחד לצלילי מוזיקה אהובה ועוד. 

לעודד את הילדים לשמור על שגרת חיים, תחביבים ופעילות חברתית: ללכת באופן סדיר לבית הספר, להשתתף באופן פעיל בלימודים, בחוגים, בתנועת נוער או לבקר חברים אחר הצהריים.

לעודד ילדים לפרוק מתח בספורט ובפעילות אקטיבית: חוג ספורט, רכיבה על אופניים, הליכה ברגל לבית הספר או לחבר ועוד.

לוודא שהילדים יודעים כמה טכניקות הרגעה למקרה שרמת המתח עולה: תרגול נשימות או מחשבה על שיר אהוב ומרגיע.

לצמצם את החשיפה לחדשות ולאירועים טראגיים: כאן המקום לגלות אחריות ולבחור איזה מידע מתאים לילדיכם לצרוך. הסבירו לילדים ולנוער כיצד משפיעה חשיפה לא מבוקרת למראות קשים ולידיעות קשות, לעודד אותם לצרוך מידע אמין ולהימנע משמועות. לתווך לילדים מידע מורכב ולא להשאיר אותם לבד עם הידיעות.

חשוב לזכור שגם ילדים שלא חוו את הטראומה והאובדן באופן ישיר, מגיבים למצב המתח המתמשך. כדאי להפנות תשומת לב מיוחדת לילדים אשר מראים שינוי בהתנהגות שלהם, כאלה שרמת המתח שלהם גבוהה במיוחד – גם אם הם לא במעגל הראשון של הפגיעה והאובדן – ולדעת לתת להם את המענה המתאים והנכון עבורם.