מתקווה לשלום

ציור של מנוחה ינקלביץ'
ציור של מנוחה ינקלביץ'
שלוש אומניות חרדיות, חברות 'סטודיה' מבית 'נשים וסיפורים בירושלים', חברו לתערוכת ציורים המתכתבת עם רוח התקופה: מתקווה לשלום

שלוש נשים, אמניות חרדיות, העוסקות באמנות כדרך חיים, מציגות בחנוכה תערוכת עבודות אמנות העוסקות בנושא שאף מגזר בארץ לא מתחמק ממנו כעת: תקווה ושלום.

עצם קיום התערוכה לווה בהתלבטות אמיתית: מחד – העם באבל, מצב הרוח בשפל, והרעיון של לצאת ולבלות בתערוכה נראה כמעט מוזר. מנגד – זה הזמן להרים את המורל, לחזק את העורף ולהעצים את לפיד התקווה. ברוח זו החליטו האמניות להציג רק עבודות העוסקות בתקווה ושלום, כשהן בוחרות בבית הכנסת ישורון בירושלים כמקום האירוח. "אנחנו מבקשות להדליק את נרות התקווה של חנוכה במקום בו עם ישראל מתכנס מדי יום כדי לשאוב כוח ולשמר את המסורת, ומקוות שהעבודות שנציג יעזרו לאורחי בית הכנסת ולאורחי התערוכה להביט קדימה ולזכור שאנחנו חולייה במורשת ארוכה ומפוארת של חוזקה כנגד כל הסיכויים" אומרות האמניות.

מנוחה ינקלביץ נחשבת לאחת האמניות החרדיות המובילות בישראל. היא עוסקת באמנות מזה כ-40 שנה, ושולטת בסגנונות רבים. בשנים האחרונות היא מרבה לעסוק בצבע הלבן בתוספת עלי זהב, ועבודותיה אלו כבשו את ארה"ב ומהוות מודל לחיקו לאמנים רבים בארץ ובחו"ל.
ציוריה מתארים את ירושלים וההווי היהודי, נכנסים ללב, מעוררים רגשות של געגועים, אהבה, תקוה, שאיפה וכמיהה לעיר הנצח.

ינקלביץ היא דור שביעי בירושלים, ומילדותה מטיילת, מציירת ויוצרת בהשראת העיר ואתריה. "צפיתי וצעדתי בהרים, על החומות, בסמטאות ובשווקים, ממששת באהבה את הקשתות, הבארות, האבנים העתיקות, מתפעלת מהמבנים. נגעו לליבי הדמויות הנוסטלגיות מכל גווני הקשת, וההווי היהודי העשיר שחוויתי לצידם. שלל הקולות, הצבעים והריחות נספגו בי, וכיום שבים כל אלו ועולים ביצירותיי  במגוון סגנונות וטכניקות" אומרת ינקלביץ.

ינקלביץ הציגה 8 תערוכות יחיד, השתתפה בעשרות תערוכות קבוצתיות במוזאונים ובגלריות יוקרתיות בארץ ובעולם, ביניהן: מוסקבה, פאריז, משכן כנסת ישראל, מוזיאון היכל שלמה ועוד. אצרה כמה תערוכות, ואספנים, מעצבים, אנשי עסקים ובעלי גלריות רכשו את יצירותיה.

אחת מהעבודות שתציג  בתערוכה נקרא "עליה לרגל". ניתן לראות את שלל עבודותיה באתר http://www.menuchay.art

ברכה כהן המציירת תחת שם המכחול ברכת כהן, מגדלת משפחה ברוכת ילדים, ועוסקת מזה שנים באמנות האסמבלאז' – מיחדושים של כלים וחפצים לכדי יצירת אמנות חדשה.

"האמנות היא חלק ממבנה הנפש שלי, מתנה שקיבלתי מהורי לראות את הטוב, לשמוח ולשמח ולתת הזדמנות שניה. אולי לכן אני אוהבת לאתגר את עצמי, למחדש ולתת להם הזדמנות שנייה לחפצים שונים ומשונים, כמו רשתות, עלים, כובעים, אבנים, נוצות, קליפות ביצים ועוד. כחברה בנשים וסיפורים בירושלים וסטודיה, המיזם של המחלקה לקידום נשים בעיריית ירושלים, אני מארחת בגלריה הביתית שלי קבוצות של נשים מכל המגזרים. במפגשים אני מספרת את הסיפור שמאחורי הציורים והחפצים המצוירים שהם כה מפתיעים ומשמחים. ב-5 השנים האחרונות עבדתי כאם בית, והעבודה בקהילה היוותה עבורי השראה, ולימוד על אומנות בתחום הנפש" אומרת כהן, שהציגה בעבר בתערוכות יחיד במרכז ליאו בק ובתערוכות קבוצתיות עם חברות סטודיה בכנסת, בבית הנשיא ובהיכל שלמה.

אחת מהעבודות שתציג ברכה נקראת "מאבלות לגאולה" והיא מבוצעת על מצע של קליפות ביצים.

במסורת היהודית ביצה היא מאכל הנאכל בזמן אבלות ל"ע, על מנת להזכיר שהעולם הוא עגול והגלגל חוזר. "ציירתי על הקליפות המסמלות אבלות את הדרך לבית המקדש המסמל גאולה, והדרך היא בצבעים מעושנים ונוגים, כאשר בית המקדש מצוייר בזהב, כביטוי למעבר המשמח לגאולה". הציור מצויר בצבעי אקריליק בשילוב עלי זהב, במידות 54*47, צורתו אובלית כביצה, והביצים עצמן עברו עיקור כנגד סלמונלה.

חנה זריצקי היא ילידת העיר טבריה ומתגוררת בירושלים מזה כעשור. "מחלון ביתי נשקפה הכנרת הקסומה שצבעיה המרהיבים הציתו בנשמתי את הכמיהה לצייר, בהיותי בת שש שנים, ציירתי את ציורי הראשון ומאז לא הפסקתי" היא אומרת. בעשר השנים האחרונות היא מתגוררת בשכונת רמות בירושלים, ומביתה נשקף נוף העיר היפה בתבל אותה היא לא מפסיקה לצייר.

חנה היא ציירת ואומנית רב תחומית, בעלת סטודיו "יוצרים אוירה" מלמדת ציור, פיסול בברזל ונייר, פסיפס ועוד. חנה הציגה עד היום בתערוכות רבות, מעבירה סדנאות אומנות בתחומים רבים בביתה בירושלים ובכל חלקי הארץ.

אחד מציוריה שיוצג בתערוכה נקרא "אהבת עולם", והוא מתאר את אבני הכותל הספוגים בצער ודמע, ולצידם היונה סמל האהבה והשלום.

"הסטודיה" או "הסטודיה לציור" היה בית ספר לציור שהוקם על ידי אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן ופעל בין השנים 1945–1948 בתל אביב.

לפני כעשור הקימה המחלקה לקידום נשים  בעיריית ירושלים את מיזם נשים וסיפורים בירושלים, שהיה ראשון מסוגו בארץ: המיזם מאגד כ-70 נשים שכל אחת מהן בדרכה פותחת צוהר לעולמה ומארחת קבוצות בביתה, ביניהן חילוניות, חרדיות, דתיות, ערביות ונוצריות. יחד הן חושפות את פניה המיוחדים של העיר. חלק מהמארחות עוסקות באמנות ומאוגדות תחת השם "סטודיה", והאירוח כולל גם שיחה ומפגש סביב יצירותיהן. חלק מהנשים בסטודיה הן חרדיות, המתמודדות גם עם נושאים מגזריים מתחומי חייהן לצד הפתיחות לעולם האמנות הרחב.

חווית האירוח הביתי היא חלק מהמגמה העולמית של "תיירות חברתית" המזמינה "להציץ" לעולמם של מקומיים ואפילו שכנים, לטעום ולהכיר מקרוב פולקלור, אמנות, תרבות וסיפורי חיים, ודרך להיכרות ישירה עם תושבות העיר וסיפוריה – נשים מרתקות, פורצות דרך, שומרות הגחלת, אמיצות, סקרניות ומצחיקות.

"נשים וסיפורים בירושלים" הינה יוזמה של המחלקה לקידום נשים, אגף חברה, עיריית ירושלים, שנולדה מתוך הבנת צרכי תעשיית תיירות הפנים והתיירות הנכנסת, בשילוב עם הרצון לגוון את מקורות ההכנסה של נשות העיר.

יְשׁוּרוּן הוא בית כנסת אשכנזי מרכזי בירושלים שנוסד בשנות ה-20 של המאה ה-20. בבית הכנסת, שנחשב בית הכנסת האורתודוקסי-מודרני הראשון בירושלים, התארחו דמויות בולטות של ירושלים, החל מהרבנים הראשיים לישראל וכלה בראשי המדינה. בית הכנסת שוכן מאמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, בסמוך לבניין המוסדות הלאומיים, בניין היכל שלמה ובית הכנסת הגדול.

מתחילת פעילותה קיימה אגודת ביה"כ ישורון גם פעילויות נוספות בעלות אופי תרבותי ותורני עבור באי הבית, וכן פעילויות התנדבות קהילתית עם נוער במצוקה, עולים ועוד.

בית הכנסת ישורון פועל ע"פ רוח הגר"א והתפרסם כבית הכנסת של האינטליגנציה הדתית:

בין המתפללים בו היו הרב הראשי הראשון של ישראל אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ובעקבותיו הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם, לצד מנהיגי היישוב של המדינה והמדינה שבדרך ביניהם ד"ר יוסף בורג, זלמן שזר, מנשה אלישר, מרדכי עליאש, הרב חיים הרצוג שקרע מעל הבימה את הספר הלבן, יצחק בן צבי השכן מרחביה, ואפילו  דוד בן גוריון, שהגיע לתפילה בבית הכנסת ביום כינוסה הראשון של הכנסת בירושלים (ששכנה אז בבית פרומין הסמוך) והעיד שזו היתה הפעם הראשונה בה נכנס לבית כנסת בישראל.

אורח הכבוד הקבוע ביותר היה פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שהיה ממתפלליו הקבועים של המקום עד יומו האחרון ונהג להעביר שיעורי הלכה במקום. שמו נמצא על כסאו בבית הכנסת עד היום.

ראשי הקהילה קבעו שלושה מושבים ליד ארון הקודש: שניים לרבנים הראשיים ואחד לנשיא המדינה.

בעזרת הנשים ניתן היה לפגוש את הנרייטה סאלד, ואת אשת הרב הראשי לישראל, שרה הרצוג, שלאחר מותה נקראה עזרת הנשים על שמה.

היום ממשיכים להגיע לבית הכנסת בני הדור השני והשלישי: בין היתר ממשיכים את דרכו של ד"ר יוסף בורג, ובמקומו ובמקום אישתו, יושבים ביתו ד"ר עדה בורג ובעלה  פרופ' מנחם בן ששון, לשעבר נשיא האוניברסיטה העברית.

10-28/12/23, א-ה 10:00-13:30, בימי החנוכה 10-14/12 18:30-21:30

אולם בית הכנסת המרכזי ישרון, רח' המלך ג'ורג' 44 ירושלים, לפרטים – 052-7693708

כניסה חופשית

התערוכה מתקיימת בסיוע המחלקה לקידום נשים והאגף לתרבות תורנית בעיריית ירושלים

פרטים נוספים באתר נשים וסיפורים בירושלים:

https://www.jerusalem.muni.il/he/residents/promoting-women/women-and-stories/