נושא כאוב לטיפול

צילום אילוסטרציה: DCStudio, Freepik
הזיקנה מגיעה ואיתה השאלה הגדולה מי יטפל בנו בזקנה? התשובה לא פשוטה * במציאות של היום, ההורים לא נמצאים בסדר העדיפות של ילדיהם, שהפכו בעצמם להורים

בכל בוקר, בשעה מוקדמת, נוהג אני לטייל עם כלבי ברחובות היישוב שבו אני מתגורר. בחלקו של היישוב מתגוררים אנשים מבוגרים שנוהגים לקיים צעידת בוקר. לאחרונה, מתנהלת בבקרים שיחת בוקר ביני לבין צועדי הבוקר. לאחר ברכת "בוקר טוב" איש לרעהו, גולשת השיחה לדאגה – מי יטפל בנו בזיקנה?

דאגה זו בעולם המערבי אינה פשוטה. חברים לא מעטים שלי מוצאים עצמם מתרוצצים בין משרדים של חברות פרטיות כדי להשיג מטפל או מטפלת עבור ההורים שהתבגרו ואינם יכולים לתפקד לבדם.

מעניין מתי אנחנו, כחברה מערבית, הפסקנו לטפל בהורים שלנו. ישנן תרבויות בעולם שבהן נוהגים הילדים להחזיר את ההורים שהתבגרו חזרה אל הבתים שלהם ולטפל בהם בגיל הזיקנה עד לרגע הפרידה.

חברי, איש הייטק, נראה מוטרד בשעת בוקר. ״אבא שלי נמצא בירידה דרסטית. נדרש מטפל עבורו בדחיפות״, כך התחילה שיחת הבוקר. ״הבית גם לא מותאם לצרכים שלו״, המשיך בדבריו. הרי היה ברור לנו שהרגע הזה יגיע. ההורים מזדקנים ולא בהפתעה מוחלטת. מעניין מדוע אנחנו לא חושבים על כך מראש ונערכים לכך. אולי הרצון שלנו לקוות שזה לא יגיע מונע מאתנו להיות אפקטיביים בנושא. כך חשבתי לעצמי בעוד חברי ממשיך לספר על מצוקתו. לפני שנפרדנו שאלתי אותו: ״מי יטפל בנו? תחשוב״, אמרתי מבלי שתהיה לי תשובה על כך.

במהלך היום גרם לי קצב העבודה לשכוח משאלת הבוקר – מי יטפל בנו? רק בסוף השבוע החורפי נרגע במקצת הקצב של החיים וכך חזרה אליי השאלה – מי יטפל בנו בזיקנה?

מבלי לכעוס, הילדים שלנו מתבגרים, מקימים משפחות, הופכים בעצמם להורים והדאגות שלהם נמצאות בכיוון אחר. זה טבעו של העולם וכך נראים החיים בעולם המערבי. אין זה אומר לרגע שהילדים שכחו את ההורים שלהם. איש שאינו מבין זאת גורם לעצמו סבל רב. ילדים צריכים לבוא ולדאוג להורים שלהם בדיוק כפי שהם דאגו להם כילדים, אך לא ניתן לדרוש היום מהילדים להחזיר את ההורים לביתם לטפל בהם כי החיים פשוט לא נראים כך היום. אלה דברים לא פשוטים להגיד אבל זה ממש כך. הילדים עסוקים בחיים, בעבודה שלהם ובגידול המשפחה שלהם. ההורים לא נמצאים בסדר העדיפות. קשה לכתוב זאת, אך זו האמת.

במוסדות המטפלים באנשים בגיל זיקנה, נדרשת הוצאה כלכלית גדולה לאורך שנים. הזיקנה לא תמיד נלקחת בחשבון בתכנון הכלכלי שלנו. זה גיל שבו נדרשת הוצאה כספית גדולה מאוד. אולי התשובה לשאלה "מי יטפל בנו בזיקנה?" היא אנחנו בעצמנו. נדאג לחיסכון כספי לאורך שנים עבור הרגע הזה שנידרש לרשום את עצמנו לאחד המוסדות שמטפלים בגיל זיקנה.

הורים מתבגרים דורשים טיפול רפואי ונפשי. נוצר מתח רב במשפחות, מי מהילדים נמצא ומטפל? מי פחות נמצא ולמה? האם הטיפול בהורים מספיק טוב ואיכותי כמו שמגיע להם? מי רץ איתם לרופאים ולקניות? מי מנהל להם את כל הניירת והדואר? עשרות שאלות ולא תמיד יש תשובה הולמת.

בארוחת הערב החלטתי לשאול את בת זוגתי "מי את חושבת שיטפלו בנו בזיקנה? הילדים שלנו?". זכיתי במבט מופתע שלה, ״ לא הבנתי את השאלה שלך. אנחנו ורק אנחנו. נתבגר ונדאג לרשום אותנו למוסד איכותי. לא נהיה נטל על איש, גם לא על הילדים. נזדקן בכבוד״, כך אמרה בת זוגתי בנחרצות.

בתקווה שהזיקנה תגיע אל כולנו, התשובה לשאלה "מי יטפל בנו בזיקנה?" בהחלט צריכה להיות אנחנו, אולי עם קצת עזרה מהילדים.