שנת תשפ"ב, ממנה אנו נפרדים בימים הקרובים, הייתה שנה שתיזכר לעד בתולדותיה של מדינת ישראל. זו השנה בה הוכנה והוצאה הפיכה פוליטית, פוטש לכל דבר ועניין, שמבוצע על ידי ממשלת מיעוט בתמיכה מבחוץ של מפלגה ערבית, בתמיכה שבשתיקה של מערכת המשפט ויותר חשוב – בתמיכת המדיה.
הפיכה זו עתידה להיות מושלמת בראשית השנה הקרובה כשהיא כוללת גם שינוי חוקתי מעמיק ומפורש העשוי להתקבל בכנסת כחוק יסוד. את הצעת החוק אמור להגיש בכנסת שר הביטחון דהיום בני גנץ, וכנראה בהסכמת ראש הממשלה הנוכחי יאיר לפיד.
על פי הצעתו של גנץ, הנקראת 'תוכנית לייצוב שיטת הממשל', שהוכנה בשיתוף המכון הישראלי לדמוקרטיה והמרכז להעצמת האזרח, יידרש רוב של 70 אחוז לפיזור הכנסת ולא רוב יחסי כפי שהדבר כיום והכנסת לא תפוזר גם אם לא עובר תקציב… "אם לא נתקן", הוסיף ואמר גנץ, "נפקיר את הזירה לסחטנים. נגיע למצב שכל שיקלי מלך, כל זועבי מלכה ואזרחי ישראל שבויים במשחק של קיצוניים"…
גדעון סער, סגן ראש הממשלה, הוסיף דבר משלו: "שינוי חוקי יסוד וכללי המשחק הדמוקרטיים, זה דבר שצריך לעשותו בזהירות ובמתינות… הניסיון של השנים האחרונות לימד אותנו שיש צורך בשינויים. צריך לשנות את הקלות הבלתי נסבלת שבה מפזרת הכנסת את עצמה והולכים לבחירות מוקדמות. צריך לחזק את היציבות ואת המשילות".
וכך, כשהם מתעטפים בטלית שכולה תכלת של התחסדות דמוקרטית לתפארת, הולכת ומבשילה הצעת חוק שתמגר את המבנה הפוליטי של מדינת ישראל ותשית במקומו משטר של אומרי הן, ובלבד שייכון שלטון המשטר הר"לבי לעד.
ומדוע מזכירים אנו את תפקידה של המדיה בתהליך זה?
אם נבחן את תוצאותיה של מערכת הבחירות האחרונה, נבחין בשינויים עמוקים שחלים בתקשורת הישראלית ולא רק. גם הצביון והמהות של הפוליטיקה הפנימית בישראל עוברים שינוי דרסטי. קדם לכך חריש עמוק שהכשיר את השטח. החריש נעשה על מנת להטמיע את הרל"ב כתנועה דומיננטית במבנה הפוליטי החדש בישראל, ויותר מכך, במרחב הציבורי כולו. אמנון לורד, במאמר שפרסם לפני חדשים אחדים ב'ישראל היום, כתב כי "השבוע האחרון סיפק לפחות תובנה מהותית אחת לגבי חילופי השלטון בישראל. ממשלת לפיד קמה ומתנהלת תוך התכתבות עם המהפכה הפרוגרסיבית בארצות הברית שכרתה ברית עם התנועות האסלאמיות. לראשונה, מנתח גוף מחקרי ממוסד (מכון ראות) את התופעה בצורה יסודית. הברית השמאלית־אסלאמית מסבירה את המגננה הכפויה של ממשלת ישראל מול 'האינתיפאדה על אש קטנה' שמובילים ערביי ישראל בהנהגת החמאס. כבר שנים רבות מדברים על הברית האדומה ירוקה באירופה. עכשיו, קובע דוח 'ראות', נדדה התופעה לאמריקה ושם היא קוצרת הצלחה מפחידה".
בעשור השביעי לקיומה, נמצאת ישראל על פרשת דרכים שלה היבט קיומי/ביטחוני בעל ממדים היסטוריים. האם מודעים יוצריו, מקימי ממשלת ה'ריפוי', למשמעות מעשיהם ולמשמעות הנתיב שבו בחרו?
"ניתוח תופעה זו מספק בסיס להבנה גם של השינוי הדרסטי במדיניות האמריקנית במזרח התיכון… ההאטה במומנטום הנורמליזציה של 'הסכמי אברהם' והנרפות האמריקנית כלפי איראן; והתמיכה המפתיעה של רבים בתנועה הפרוגרסיבית בתנועת החמאס דווקא במאבקה מול הרשות הפלסטיניצ המתונה יותר", כותבים ערן שישון ושותפיו לחיבור הדו"ח, עדי לוי ועבד עאסלה..
"בעוד מערכת הביטחון סימנה כמה ארגוני זכויות אדם כארגוני טרור בגלל הקשר עם החזית העממית, האחים המוסלמים הם ממש שותפים בממשלת ישראל. הליכוד וכל הימין, שהם הרוב בציבור הישראלי, עדיין לא הוכרזו כארגוני טרור, אבל מתנהל קמפיין לדה־לגיטימציה טוטאלית של האופוזיציה ולמחיקתה. משפט נתניהו שמתנהל ברעש תקשורתי גדול וחוק גדעון סער להגבלת כהונת ראש הממשלה, נועדו לצרוב מושג חדש – 'טראומת נתניהו' – כפי שהגדיר חיים רמון. לנגד עינינו מתבצע מהלך שאיננו חילופי שלטון רגילים באמצעות בחירות אלא שינוי המשטר".
