בחודש הקרוב יצוין ברחבי העולם בכלל ובארצות הברית בפרט יום השנה ה-20 לפיגועי ה-11 בספטמבר. כזכור, מספר מחבלים מתאבדים חטפו מטוסים ותקפו את ארצות הברית ביעדים הידועים כסמלי הכוח שלה. באירוע הטרור הגדול בעולם נהרגו כ-3,000 אמריקאים וכ-6,000 נפצעו. נשיא ארצות הברית דאז, גורג' בוש הבן, הודיע כי ארצות הברית תבוא חשבון עם יוזם ומבצע הפיגוע, אוסמה בן לאדן. האחרון, על פי המודיעין של אותם ימים, הסתתר באפגניסטאן. כשני עשורים חלפו להם מאז החל המצוד של ארצות הברית כנגד ארגון הטרור 'אל קאעידה', אשר בכיריו הסתתרו באפגניסטן.
ארצות הברית ניהלה מלחמה עיקשת במיוחד באפגניסטן כנגד 'אל קאעידה', זאת עד ללכידתו והריגתו של אוסמה בן לאדן כעבור עשור (2 במאי 2011). מלחמה זו הייתה קשה בשל המבנה הטופוגרפי של אפגניסטן, אך גם בשל עקשנות האויב והאידאולוגיה הדתית-טליבאנית שלו. מאז פלישתה של ארצות הברית למרחב האפגני ותחילת המלחמה, נהרגו באפגניסטן 2,442 חיילים אמריקניים ועוד 20,666 נפצעו. בנוסף, נהרגו בפרק זמן זה גם יותר מ-3,800 עובדי קבלן אמריקניים ו-1,144 חיילים משאר מדינות נאט"ו. מספר ההרוגים מקרב כוחות הטאליבן מוערך בין 66 אלף ל-69 אלף. במהלך שהותם של האמריקאים במרחב האפגני, הם מצאו בני ברית רבים מקרב העם האפגני, אשר ראו בארצות הברית תקווה לסיום הכיבוש הטליבאני ולחיים נורמליים בארץ אשר ידעה שנים של מלחמות לאורך ההיסטוריה. גם התקווה לנשים האפגניות החלה להתממש. נשים לא חששו עוד לצאת ללמוד, לעבוד ולהתקיים.
אכזבה גדולה שוררת בקרב אפגנים רבים על אופן יציאת ארצות הברית מארצם, כאשר היא מותירה אחריה גברים, נשים וטף ללא הגנה אל מול אותם כוחות טאליבן אשר כלל לא השתנו. כניסת האחרונים למרחב האפגני באופן כה הרואי ובקולות של הצלחה במלחמה כנגד ארצות הברית, הוביל רבים מבני העם האפגני לייאוש, דבר אשר הוביל למחזות לא פשוטים של אנשים הנתלים על כנפי מטוס או אימהות המוסרות ילדיהם הקטנים לחיילים אמריקאים בניסיון להינצל מהעומד לקרות.
לעניות דעתי, ארצות הברית טעתה באופן בו בוצעה יציאתה מאפגניסטן, אשר נראתה יותר כבריחה מאשר נסיגה מסודרת. במהלך זה, דן הממשל האמריקאי את אפגניסטן לחוסר יציבות ולמלחמת אזרחים חדשה. המהלך אף פוגע באמינותה של ארצות הברית בעיני בעלות בריתה (סעודיה, איחוד האמירות וישראל). מאז פורסמה ההחלטה האמריקנית לסגת, השתלטו כוחות הטאליבן במהירות על חלקים נרחבים מן המדינה בדרך להשתלט על כולה (וזאת בניגוד להערכות המודיעין האמריקאי, אשר הצביע על 90 יום לפחות).
עם כיבוש הבירה קאבול, ברח גם הנשיא אשרף גאני מאפגניסטן. נדבך נוסף אותו אבקש להעלות הוא הגבול האפגני עם סין, הקרוב לטיבט ושינג׳יאנג. עד כה, נתפסו הכוחות האמריקניים במדינה בעיני הסינים כבסיס צבאי אמריקאי הפרוס בסמוך לגבולה, הנותן להם את האפשרות לפתוח חזית יבשתית מול בייג׳ין. כיום, מתנהל המאבק בין ארצות הברית לסין כל העת אך ורק במישור הכלכלי. כעת, משיצאה ארצות הברית מאפגניסטן והותירה ואקום גדול, לא מן הנמנע כי סין תיכנס במלוא העוז לאפגניסטן במטרה לשקם ולבנות תשתיות לאומיות. יש להניח כי הטאליבן ירצה בזאת, היות וסין אינה נתפסת בעיניהם כמדינה מאיימת, נוצרית וליבראלית. הסכנה הטמונה בכך היא לא רק כניסתה של סין אלא גם של איראן, אשר הולכת יד ביד עם סין. בכך תחזיר סין עטרה ליושנה ביצירת 'דרך משי' חדשה, עוד חלק נסתר בתמונת הפאזל האיראני המתהווה באזורנו.
ומה לגבי שאר המדינות הרואות בארצות הברית משענת? האם הממלכה הסעודית תמשיך לסמוך על ארצות הברית בעת משבר? מה יהיה דין ישראל כאשר האמריקאים יחליטו להסיר את תמיכתם? האם היציאה תחזיר את אפגניסטן כבסיס לטרור, שלדעתי נתחיל לראות כבר בתקופה הקרובה? ימים יגידו.
