ספר שמות (חלק ה')

משה רואה שאין איש בסביבה והוא נכנס לפעולה * הוא רואה שאין מי שלוקח אחריות

התורה מדברת בכמה מילים קצרות על תולדות משה, אולם מאריכה בתיאור חניכתו לתפקידו, כיוון שזו הנקודה החשובה ביותר לכל אדם האמור לשאת בעול ההנהגה הרוחית של האנושות. משה עומד לקבל עליו משימה שלא נוסתה קודם מעולם: לכונן מערכת של שנים עשר שבטים הפועלים בהרמוניה כדי שילמדו לנגן שוב את הסימפוניה האלוהית עלי אדמות. ניסיונות לשיקום האנושות נעשו כל העת ברחבי העולם, ועדיין נעשים, כאשר מורי חוכמה נעלים מדריכים קבוצות קטנות של תלמידים נבחרים באומנות נגינת השירה הקוסמית.

יש להניח שאת תקופת העבדות במצרים נאלצו בני ישראל לחוות כמשקל נגד למה שעוללו ליוסף אחיהם. אפשר לתהות מדוע נענשת אומה שלמה לכאורה בצורה כזו. אלוהים מעולם לא העניש איש, זו אמונה המתאימה למצב הילדותי שבו אנו נמצאים. מעמדו הרוחי של יוסף היה שקול לשאר השבטים ולכן כל מה שנעשה עבורו או נגדו משליך על כלל האומה.

כפי שכתבתי בעבר, איש כמו אברהם שקול מבחינה תודעתית לכלל בני האדם לו היו פועלים יחדיו בהרמוניה מוחלטת. יוסף שקול מבחינה תודעתית לכלל עם ישראל, לו היו פועלים יחדיו בהרמוניה מוחלטת. זה מרמז לנו כיצד פועל הקוסמוס.

התורה איננה אוסף סיפורי מעשיות או רשומה היסטורית. התורה מתארת מצבים תודעתייםשמתרחשים כל העת. כך למשל במקרה של המצרי שהיכה איש עברי. משה רואה שאין איש בסביבה והוא נכנס לפעולה. הוא רואה שאין מי שלוקח אחריות. זו הנפילה ממצב גן העדן – אדם או המין האנושי זורקים אחריות. משה לוקח אחריות. אבל מה קורה כאשר סוף סוף הוא מתבקש למלא את שליחותו לאנושות? תגובתו היא "מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים?".

משה עובר חוויה מיסטית שכל שוחר רוחי מתחיל היה חולם עליה, אולם הוא לא מתרגש או נדהם. היינו אמורים לראות כאן סערת רגשות עזה מצד משה. הוא רואה וחווה את פסגת החוויות האפשריות לבן אדם עלי אדמות. הוא אמור היה להתמלא ברגשות עזים ולהתפרץ באושר ובשמחה על כך שהאלוהים מתגלה לפניו סוף סוף. אולם ההתגלות האלוהית אינה אלא התבוננות במראת האמת וזו חוויה קשה ביותר עבור כל אדם. הוא רואה את כל מערכותיו הנפשיות ללא כחל וסרק וללא שום אשליות והזיות. הוא מודע למעמדו הרוחי ולחובתו כלפי האנושות, אולם גם הוא אדם שחפץ באושרו הפרטי. הוא חי בשלווה ובאושר עם משפחתו החדשה בנווה המדבר. לשם מה כל הצרות של התמודדות עם העם הקשה והעקשן הזה? איך להשיל את הנעלים מאשליית החיים החולפים ולעמוד על אדמת הקודש – להתבונן במראת האמת ללא חשש ומורא? האיש הראוי למשימה, שעבר התאמנות והכשרה ארוכים ביותר, ממשיך לחפש תירוץ כלשהו להתחמק משליחותו.

נזכור שמשה כתב את התורה. הוא ניצב בפנינו גלוי ו'עירום' כמו בגן העדן. הוא רוצה שנלמד את הלקח, כולנו צריכים להתייצב ולהנהיג את עם ישראל ממצרים. זו לא אחריות של אדם אחד בציר היסטורי מסוים. זו התרחשות יומיומית. עלינו להתעלות מעל הספקות ומעל הלבטים הנפשיים.

משה חושש כי בני ישראל לא יאמינו לו, לא ישמעו בקולו ויאמרו לו כי לא נגלה אליו הקדוש ברוך הוא. תחושתו הפנימית של משה היא שזה ניסיון המיועד לכישלון. בני האדם עברו סף מסוים, שמעבר לו הסיכויים לשיקום המערכות עלי אדמות הם כמעט בלתי אפשריים.

כעת מבטיח הבורא למשה כי יעמוד לצידו  לכל אורך הדרך. הוא מורה למשה לבצע כמה מעשי ניסים שאותם יפגין בעת שיבוא בפני בני ישראל, שידרשו כמובן הוכחות לאמיתות.