משה ואהרון באים וניצבים בפני פרעה במצוות הקדוש ברוך הוא. איך אפשר בכלל להתקבל בפני שליט האימפריה האדירה בעולם? סתם ככה דופקים בדלת ונכנסים? יש להניח שצריך להגיש בקשה, לעבור ועדות, ביקורת ביטחונית ומשמרות של חיילים חמושים. אם מישהו ראה את שרידי ארמונות הפרעונים, מדובר באתרים אדירי ממדים שהשתרעו על שטחים עצומים. רק הרעיון להתקרב אל המקום הטיל מורך לב בלבב כל אדם.
משה היה נסיך מצרים וכנראה אמור היה להיות היורש. האב של המלך הנוכחי, העדיף כנראה את משה בשל חוכמתו וכישוריו הבלתי רגילים. הבן החוקי, היורש, היה כנראה אדם בינוני לגמרי, חסר השראה וחוכמה, שפעל מכוח מנגנון שלטוני עצום שניהל את האימפריה באופן עצמאי. הוא היה רק צריך לחתום על הצווים שהוגשו לו.
פרעה הנוכחי שנא את משה, יריבו מילדות, שברח או הוגלה ממצרים בתואנה כלשהי. יש להניח שהתביעה כנגד משה בגין 'רצח' נראית הזויה. הוא נסיך מצרים, שופט שמעניש והורג כחפצו. זה חלק מתנאי המלכות. פרעה רק חיפש תירוץ להיפטר ממשה מבלי להורגו. כנראה חשש מהאם המאמצת או מעין רעה.
כאשר אנו מתבוננים בדברי משה ואהרן, אנו רואים בתחילה את משה מדבר בקול תקיף. פרעה מגחך. מהתשובה משתמע מעין קול תחינה – תעשה לנו טובה, מבקשים שלושה ימי חופש לעבוד את אלוהינו, אחרת נחטוף ממנו על הראש. פרעה, שמוכן לקבל את מנהיגי העברים, לא מתרשם. הצבא חזק, מביס שוב ושוב את האויבים התוקפים את מצרים מסביב. מה לו ולאיזה אל עלום ללא צורה וללא שם? את תגובתו ניתן לתאר כך בשפת תקופתנו: "תפסיקו לבלבל את המוח ולכו לעבודת הפרך. אם אתם מתעקשים, נרע את תנאי העבודה. תעבדו כפול ובאותו הספק". אנשי המלך, הנוגשים, מכים את השוטרים העברים שתפקידם לזרז את העם. כבר אז מצאו את השיטה למצוא משתפי פעולה תמורת הטבות כלשהן שיעשו את העבודה השחורה בזירוז העבדים ליציאה לעבודה ולעמידה במכסות.
וכל זה מתרחש כאשר משה ואהרן לפני פרעה. הם יוצאים אל אחיהם והנה אלה צועקים על אשר הרעו את תנאי עבודתם. העם מאבד את האמון במשה ובאל השולח אותו כבר מהמבחן הראשון. משה עצמו מפקפק בצדקת שליחותו ובהיגיון של הקדוש ברוך הוא.
אולם נסתרות הן דרכי הקדוש ברוך הוא ועיני האדם ושכלו לא יכולים לרדת לחקר הדברים. איננו יודעים מה מתרחש מאחורי הקלעים. למעשה, מגביר הבורא את האש האמורה לטהר את בני ישראל, כיוון שהם עומדים לצאת ממצרים, בטוב או ברע, בהסכמת פרעה או למרות התנגדותו. הבורא מקשה את לב פרעה כדי להגביר את הלחץ על העם ולהחיש את תהליכי הטיהור הנפשיים, שאם לא כן, עלולה להיכשל המשימה הגדולה שהוטלה על עם ישראל.
משה חוזר אל הקדוש ברוך הוא. איך חוזר? לאיזו נקודת מפגש במדבר או ברמות התודעה העילאיות? תשובתו של הקדוש ברוך הוא: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו". בני ישראל לא ממש אופטימיים: "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה".
הבורא מחדש כאן את בריתו עם בני ישראל ומצווה שוב את משה להמשיך במשימתו למרות כל הנסיבות. העם מאבד את האמון שנתן במשה ובאהרן. בני האדם מחפשים באופן טבעי את הנוחות ואת הפרנסה הקלה.
הפרעה הקודם, שבפניו עמד יוסף, היה חכם ובעל תודעה אלוהית. הוא זיהה מיד את יוסף כאיש האלוהים ונתן בידו את מפתחות השלטון בארץ מצרים, ככה סתם, לכאורה, ללא שום ועדת קבלה. בזכות ראייה זו, ניצלה מצרים מחורבן וגם כל המזרח התיכון, שניזון בכל שנות הרעב ממחסני התבואה העצומים שכונן יוסף.
כעת, עומד שוב משה-יוסף לפני פרעה, אולם זה חסר כל דעת אלוהים ותבונה.
