עבודות קודש

צילום: באדיבות 'סדן הפקות אמנות'
צילום: באדיבות 'סדן הפקות אמנות'
תערוכת יחיד לאמנית דבורה וייס בגלריה טובה אוסמן בתל אביב

"הקשר האותנטי של האדם לנפשו חייב להיות דרך שורשי תרבותו שלו. לפגוש את תהליך המסע שלו דרך המסע הרוחני התרבותי של המורשת היהודית שלו. הדרך שהאדם מתבונן על סיפור חייו למעשה קשורה למקורות, לשורשים איתם באנו לעולם ולא רק לסיפורים הפרסונאליים הנרכשים בשנות חיינו".

העולם של היום עובר תמורות משמעותיות ברבדים שונים של הקיום, מהפרט ועד לממדים או ספרות אוניברסליות גבוהות יותר בתודעה האנושית. האנושות חווה אתגרים מלאי השראה אך בד בבד גם מעוררי אימה הן לגוף והן לנפש. עלינו מוטל האתגר למצוא התאמה בין ההתפתחות הפנימית  לבין כוחות המדע והטכנולוגי בנות זמננו. חלקנו עשויים למצוא את ייעודנו בתוך מבנים סוציאליים ופוליטיים או באתגרים המצויים בחינוך, בכלכלה, במדע, בדת, ברפואה ובתעשייה. זו האמנות שמעודדת את הדמיון ומאתגרת את הפן הרוחני-אישי המשקף הן את הפרט והן את החברה. האמנות היא שער לנשגב והשתקפות של הכאן והעכשיו וכעת זה הזמן לגדילה ולהתחדשות.                                                                                                                                        

דבורה וייס היא אמנית רב תחומית, למודת ניסיון ובעלת ותק רב שנים בתערוכות ופרויקטים, המצויה כעת בשיאו של המסע לתוך נבכי נשמתה. הקריאה והחיפוש בעבודות של דבורה הן אחר שפה אוניברסלית, גילוי של קול אמנותי שכל בני האדם יוכלו לחבור אליו. במובן הזה עיקרה של תערוכה זו היא הצהרת כוונות אודות תפקידה הייחודי של האמנות לעורר השראה וחשיבה העשויים לחולל בצופה שינוי. 

העבודות שלה הן מצע של עדויות. עדות של סימבולים, טקסים ודימויים סביב שנים עשר השבטים. מדובר בציורים שמתייחסים לזיכרון הקולקטיבי אודות תימות תנ"כיות, כאשר הארציות הניבטת מבעד ציוריה משלבת בתוכה את ההבנה הבסיסית של זמן. זמן חולף אך גם בו בעת נצחי ומוכר. זמן עתיק ובעת בעונה עכשווי, תזכורת לכך שמקורנו מהעפר ואל העפר נשוב. תזכורת למחויבות שלנו לחגוג את המסע הרוחני של חיינו, תוך לקיחת אחריות על ההווה, הכרה את העבר והתייחסות לבניית העתיד. 

דימוי חוזר ונשנה בעבודותיה של דבורה הינו של ספירלה מוחזקת בידי היהודי הנודד. מדובר בדמות ספק משה ספק השתקפותה של האמנית עצמה, סימוכין למודעות העצמית הארוגה אל תוך הציורים והניבטת מבעדן. הספירלה היא אולי אחת הסימבולים הרוחניים מראשית האנושות, חרף העובדה שכל תרבות מעניקה לספירלה משמעויות שונות. העובדה היא כי ניתן למצוא את הספירלה ביצירות רבות מרחבי העולם. האמונה הרווחת היא שהספירלה מייצגת את התנועה שמקורה בהתנסויות החיים, התנסויות אשר מסמלות את הגילוי וההפנמה של הנסתר.  

דבורה וייס: "במהלך מסעותיי הרבים יצרתי תוך התכנסות פנימית יצירות המתחברות לסדרת תפילות ותחינות המהדהדות מציאות ארכאית, עכשווית ועתידית – ׳עבודות קודש׳. ביצירותיי אני משלבת רבדים של בדים, חבלים, חמר, צבעי שמן ועלי נחושת וזהב הנרקמים לכדי חותמות סמליים".

הספירלה לפיכך מסמלת שינוי וצמיחה. הספירלה העתיקה תבטא את מה שהעולם עתיד להפוך להיות. זהו סמל של האנרגיה הנשית, של הפריון ורחם הנושא ואחראי בד בבד להווה ולבניית העתיד. הספירלה היא סמל לתהליך תבוני ויצירתי בו הפעולה של יצירת הספירלה משחררת את התבונה וגם יוצרת קרקע פורייה לשינוי. כל זה ניכר בעבודותיה של דבורה. העושר והשימוש החושני בחומרים – בדים, סיבים, צבע, זהב ושכבות של טקסטורות המשלבות בתוכן דימויים מעוררי השראה. השזירה החוזרת ונשנית של דימוים כגון שנים עשר השבטים של ישראל מייצגת ומדגישה את הרב גוניות מתוכה האנושות צמחה. תזכורת עבור כולנו לחפש את הייחודיות בכל בני האדם, בכל השבטים, בכל הקולות. האנושות מתקדמת כל העת אבל זו התקדמות ספירלית שלעולם לא יכולה להתרחש במנותק מהעבר.  

התערוכה תינעל ב-29.6.

האמנית בפייסבוק:

https://m.facebook.com/Dvora Arts-102559388035685/

גלריה טובה אוסמן, רח' בן יהודה 100, תל אביב

שעות פתיחת הגלריה: שלישי-חמישי: 17:00-19:00, שישי 12:00-14:00.