עידן חדש בפתח

צילום אילוסטרציה: bilaleldaou, pixabay
צילום אילוסטרציה: bilaleldaou, pixabay
בכירים איראניים על הכוונת, תביעות וכתבי אישום

לתחילת השנה האזרחית, אשר נחגגה לאחרונה בעולם בצל מגבלות הקורונה בשל מצב התחלואה והתפשטות של זן האומיקרון, אין כל משמעות לאיראן ולשאר גרורותיה, היות ובאיראן מתחילה השנה החדשה ב-21 במרץ. מצד שני, תחילת חודש ינואר מסמלת בעיניהם את חיסולו של הגנרל קאסם סולימני לפני שנתיים בזמן שיצא משדה התעופה מלווה בפמליה של מאבטחיו. את האימות לנחיתת המטוס בעיראק ועלייתו לרכבי השרד אשר המתינו לו, סיפקו עובדי התחזוקה המקומיים (ממוצא כורדי) אשר דיווחו לארגון ה-CIA. כך נטען על ידי ניר דבורי, כתב 12N. גם השנה, כמצופה, התחלנו את השנה במחול של טקסי זיכרון לגנרל שחוסל בשלושה בינואר 2020 כיאה לארכי טרוריסט שלא בחל בשום רעיון ובשום אמצעי על מנת לזרוע פחד בקרב הבריות.

אבקש להזכיר לקוראים, כי לאחר חיסולו של האחרון, שררה מתיחות במזרח התיכון ורבים ציפו לתגובת איראן על החיסול. בעוד המתיחות הייתה מורגשת באוויר, המריא מטוס אוקראיני שמספרו 752SP משדה התעופה הבינלאומי 'אימאם חומייני' (30 ק"מ דרומית מערבית לבירה טהראן) שעליו 176 נוסעים ואנשי צוות. מספר דקות לאחר המראתו, שוגר טיל קרקע-אויר אשר הפיל את המטוס וכל יושביו נהרגו. ברצוני לציין, כי הרוחות עוד געשו ברשת כשהתגובה לה חיכו כולם בוששה מלהגיע. טענתי מעל כל במה כי לעניות דעתי לא תגיב איראן, היות שבאותם ימים נחלשה איראן ומחליפו של הגנרל אינו כריזמטי כמוהו.

בראשית הפרשה, הכחישו הרשויות האיראניות כדרכן בקודש כל קשר. רק בתום שלושה ימים של מסע ציבורי רחב ובעידוד הרשתות החברתיות, הודיעו הרשויות כי הטיל נורה בטעות. נדמה היה לרגע כי הפרשה מאחורינו וכי משפחות הקורבנות השלימו עם מר גורלן. אך אין כך הדבר. לאחרונה, נחשפנו לתביעה שהוגשה על ידי משפחות הקורבנות. בריאיון שאותו העניקו הגברת זהרה מג'ד ובעלה מוחסן אסדי-לארי (בכיר במערכת הבריאות לשעבר), אשר איבדו שניים מילדיהם ביירוט המטוס, מסרו כי הם תובעים את עלי שמחאני (מזכיר המועצה הלאומית העליונה) ואת חוסיין סלאמי (המפקד העליון של 'משמרות המהפכה').

בכתב התביעה שהוגש כנגד שני האישים נטען, כי "מתוקף תפקידם הם היו אחראים לסגירת המרחב האווירי לטיסות אזרחיות והיו מעורבים בהפלה מכוונת של המטוס". עוד נטען, כי במשך שלושה ימים לאחר האירוע, המשטר הכחיש, שיקר ובחר לתאם עמדות מלבד להודות בטעות וכי שתיקתם נבעה מאחריות ישירה למעשיהם הנתעבים.

לנו, היושבים בציון, נראה לעיתים אך ברור כי גם אישים בכירים יכולים להיתבע ולהיות על ספסל הנאשמים. אך אין כך הדבר כאשר מתייחסים לאיראן, אותו משטר אוטוקרטי שאינו בוחל באמצעים ובענישה כנגד מי שיעז להרים את ראשו. כבר בשלב זה, ברור כי הופעלו לחצים רבים לביטול כתב התביעה אך המשפחות איתנות בדעתן. התביעה כנגד האישים היא מסר ברור לשלטונות ולבעלי התפקידים שיושבים בעקיפין על ספסל הנאשמים.