עין תחת עין, שן תחת שן

לבחון מחדש את מהות היחסים. נוף באיסטנבול (צילום: sulox32, pixabay)
לבחון מחדש את מהות היחסים. נוף באיסטנבול (צילום: sulox32, pixabay)
מידה כנגד מידה, מסורת עתיקת יומין, היום יותר מתמיד * תובנות בעקבות המקרה של זוג הישראלים בטורקיה

בבוקר יום חמישי התבשרנו על שחרורם של זוג הישראלים אשר טיילו בטורקיה ונעצרו על ידי השלטונות הטורקים באשמת ריגול לכאורה, לאחר שצילמו את ארמונו של הנשיא רג'יפ ארדואן. שחרורם הגיע בתום תשעה ימים מורטי עצבים בהם כלי התקשורת סיקרו, הפרשנים פירשו, המדינה יצאה בהצהרות, המשפחה שכרה עורך דין ישראלי אשר התלווה לצוות המשפטי המקומי, הדיפלומטים ביקרו ושיחה בין אם לבנותיה ריגשה עד דמעות.

אך ברצוני לדבר בפן אחר של יחסי ישראל–טורקיה. יש  אשר ילינו על  הכתוב במאמר זה, אך אבקש לומר כי דברים אלה נכתבו מדם ליבי.

בעוד ישראל מספקת תמיכה דיפלומטית בלתי מסויגת ושומרת על יחסים נאותים וערוצים פתוחים כמתבקש, טורקיה מצידה לא מפספסת אף הזדמנות להשתלח במדינת ישראל ובקברניטיה בכל עת וללא רסן.

לעניות דעתי, יש לבחון מספר חלופות מתבקשות ביחסי ישראל–טורקיה.

מדינת ישראל חייבת לנסח קווים ברורים למדיניותה כלפי טורקיה והעומד בראשה. חז"ל הפליגו בעיקרון המוסרי של "עין תחת עין, שן תחת שן". באקט זה יש הרבה בהיבט המוסרי והמשפטי כאחד. למדיניותה של טורקיה כלפי ישראל ואזרחיה המבקרים שם, חייב להיות מחיר כלכלי ומדיני ללא סייג. עלינו לפעול בנחישות ובאפיקים דיפלומטיים, בהעברת מסר המפרט את הקווים האדומים עליהם לא נסכים לעבור בשתיקה והשתלחות אנקרה בכל הזדמנות חייבת להיפסק לאלתר.

לישראל מספר אופציות הקיימות באפיקים הבינלאומיים, עימם יכולה לאותת לממשלת טורקיה:

ראשית, הכרת ישראל ברצח העם הארמני בידי העות'מאניים, דבר ממנו טורקיה מבקשת להתנער בכל עת.

שנית, קידום בציר הבינלאומי להתנגדות הכיבוש הטורקי בקפריסין.

שלישית, הצטרפות ישראל לציר בינלאומי הקורא להכרה והגדרת זהות עצמית של הכורדים בשטחי סוריה, טורקיה ועוד.

מעבר לשלוש הנקודות העיקריות אותן מניתי, ישנן עוד אפשרויות בהן ישראל יכולה להשתמש, כגון: הובלת מהלך בינלאומי לוויתור של טורקיה על חבל אלכסנדרטה, אותו כבשה מסוריה במהלך השנים. סוריה טענה בכל תוקף כי הוא שטחה, אך בצעד חסר תקדים בשנת 2004, ויתרה לטורקיה מבלי לתת הסברים. ואל לנו מלזנוח את ערוץ זכויות האדם, ניצול והפרת זכויות עובדים, אשר טורקיה מרבה להפר בכל עת או את הפן הכלכלי וקשרי המסחר והייבוא.

כמו כל ישראלי אשר ביקר בטורקיה והביט מעבר לכתפו כמו שחקן ראשי בסרט ריגול, עלינו להפסיק מידית ולאלתר את כניסתה החופשית של התיירות מטורקיה לארצנו – הן בשל מצב נגיף הקורונה והן מסיבות ביטחוניות. מובטחני, כי יש אשר יתקוממו כנגד צעדים אלה המבטאים 'שבירת כלים', אך לעיתים צעדים כאלה נחוצים אל מול צעדיה הרבים של טורקיה על פני העשור האחרון.

לעניות דעתי, דווקא  מהלך זה של 'שבירת כלים' יוביל בהמשך ליחסים טובים יותר. מאז אירוע המשט (מרמרה), התיירות הישראלית לטורקיה היא מזערית וכן הייצוא, במיוחד מאז 'הסכמי אברהם'. עם זאת, הייבוא מטורקיה פורח היות והלירה הטורקית נמצאת בשפל אל מול הדולר האמריקאי, דבר המשתלם מאוד לסוחרים בישראל. מזה כעשור אני נמנע מרכישת מוצרים המיוצאים מטורקיה, גם במחיר של רכישת מוצרים יקרים יותר המיוצרים בישראל. זה דבר שאינו קל היות וכיום טורקיה נמצאת בכל תחום – רכב, ציוד חשמל, מזון, קוסמטיקה ועוד. לא פעם מצאתי את עצמי מחפש בשווקים את עוקץ העגבנייה על מנת לוודא שמולי חקלאות ישראלית גרידא.

עלינו לנצל את חוסר הפופולאריות של ארדואן מאז פרוץ מגפת הקורונה בארצו, דבר אשר הוביל את העם הטורקי לחוש כי הספינה מיטלטלת בלב ים ללא קברניט.

לסיכום, נדרשים צעדים מחושבים ונכונים על מנת שהצד השני יבין כי אנו רציניים ולא מוכנים להמשיך ולקבל השתלחות זו המתרחשת חדשות לבקרים.