המאמרים שכתבתי לאחרונה על רבקה, אשת יצחק בן אברהם, עוררו אצלי שוב את התחושה המעיקה אודות יחס היהדות לנשים לכל אורך הדורות. די ברור שהנשים הופלו קשות כאשר אסרו עליהן ללמוד קרוא וכתוב. הן נחשבו נחותות בכל אורחות החיים, פסולות לדין, דעת, ירושה, השכלה, משרה, יכולת שלטונית וכן הלאה. תורת משה לא מפלה לכאורה בין נשים וגברים, אולם די ברור שחוקי התורה לא מקנים או דורשים זכויות שוות לגברים ונשים, הגם שנאמר במפורש: "משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה" (ויקרא, כ"ד, 22).

הגברים שולטים בנשים מסיבה טכנית פשוטה: יש להם שרירים יותר חזקים. הסיבות לאפליה: מהחטא המדומה של חווה שפיתתה את אדם להפר את הצו האלוהי ובכך בראה כל מיני שטנים ומלאכי רוע, אגדות עמים על יכולות הכישוף של הנשים, ופילוסופים אנשי מוסר והלכה שקבעו לכל אורך הדורות בכל רחבי העולם, כי האישה מקומה בבית בתפקיד משרתת חסרת זכויות.

אציין כמה נקודות משמעותיות ליחס התורה והמסורת לנשים:

"זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם" (בראשית, ה', 2). מהות הבריאה היא התפצלות האינסוף לאינספור אינדיבידואלים. בהמשך ההתפצלות נפרדו שתי המהויות – הזכריות והנקביות שבאדם. כעת כולנו אצים רצים בתקווה למצוא את "הנפש התאומה", אולם הכול קיים כבר בתוכנו והחיפוש החיצוני חסר תוחלת. מה שמסתתר כאן זה המאמץ הכללי לחזור לאחדות הראשונית, שמתחילה בגרעין המשפחה, עובר לשבט, לעם וכו'.

את הסיפור התנ"כי אודות חטא אכילת פרי עץ הדעת, שנגרם לכאורה מחמת התפתותה של האישה ללחשי הנחש, אינו לדעתי, אלא משל למה שמתרחש בנפשותינו כל הזמן. בכל אחד מאתנו קיימים שני האספקטים הזכריים והנקביים. עלינו לאחד אותם ורק אז נגיע למעמד "אדם בצלם אלוהים". החטא הוא הכניעה ליצרים הנמוכים הלוחשים אלינו כל העת ממעמקי התת מודע. אם מבטנו מופנה להצלחה חומרית גרידא, הרי שאנו עלולים להישמע לקולות הנמוכים האלה ולהחריב את עצמנו ואת העולם. הסיפור העתיק הזה, המופיע גם באגדות העמים, התקבע כאילו האישה היא השטן המדיח את הגברים לבצע חטאים ההורסים את העולם.

כמה ציטוטים שמצאתי באינטרנט: "אבות האומה היו טפלים לנשותיהם". אברהם הצטווה לציית לשרה אשתו. "נקרא לנערה ונשאל את פיה" (בראשית כ"ד, 57). אנו רואים בתורה ציוויים ברורים לשמוע בקול האישה ולשאול לרצונה. זה כמובן שלא מופיע בתרי"ג מצוות. למה? ככה. יש עוד לא מעט מצוות מהתורה שלא מצויים בתרי"ג, כמו התזונה הטבעונית, ואוכל להביא עוד כמה.

ומכאן לציטוטים נוספים מהמקורות.

"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים" וכן "יפה כוח נשים מכוח אנשים, אנשים אומרים 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר, י"ד, 4), ונשים אומרות 'תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו' (שם, כ"ז, 4)".

"כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל" (שמות, י"ט, 3). המדרש מפרש זאת כך – "בית יעקב אלו הנשים, ובני ישראל אלו האנשים, שכן בורא העולם הקדים את האמירה לנשים עוד לפני זו של הגברים".

הושע, שניבא כי בעתיד לבוא "תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (ב', 18), וכן ירמיהו שכתב כי באחרית הימים "נקבה תסובב גבר" (ל"א, 21).

והקבלה? זו מרוממת את האישה עוד יותר מהגבר, אל דרגת 'בוראת', האחראית בפועל לקיומו של המין האנושי: "היא היולדת, היא המצמיחה. בנות לוט ביצעו חטא של 'גילוי עריות' במטרה לשמר את המין האנושי, שחשבו כי נכחד. מאז ומעולם נשים מעמידות את קיום הצאצא שלהם ורווחתו על פני רווחתן האישית, וכל נשות התנ"ך פעלו באופן זהה, בחוסר אגואיסטיות ואלטרואיזם". זוהי רבקה שהייתה נכונה לאבד את מעמדה הרוחני לטובת המשך הקיום האנושי.