על ענווה ועל שר אחד בישראל

השר טרופר (שני משמאל) בביקור ספורטיבי במטה יהודה (צילום: דוברות מטה יהודה)
השר טרופר (שני משמאל) בביקור ספורטיבי במטה יהודה (צילום: דוברות מטה יהודה)

מיש: צלחתי הרבה עשורים עד שהגעתי עד הלום * במרוצת שנות חיי המרובות ראיתי הרבה ולמדתי מעט, ובמרוצת הימים הרבים הללו לא מצאתי טוב יותר לגוף ולנפש מן הצניעות ומן הענווה

לפני ימים מועטים היסבנו לסדר ט"ו בשבט כאשר מעל ראשינו תלויה כרזה: "כי האדם עץ השדה". יפה בעיניי השוואה מכלילה זו שבין האדם לאילן. חז"ל שדרכם להעמיק ולהכנס לעובי הקורה פורטים אמירה זו באלה המילים: "אומרים לאילני מאכל למה אין קולכם הולך? אמרו להם: אין אנו צריכין – שפירותינו מעידים עלינו". במדרש מופלא זה מדברים חכמינו על אילנות המניבים פירותיהם ואין קולם נשמע, שהרי פריים מעיד עליהם טוב, אך כוונתם בעצם היא לבני האדם הענווים, שאינם מעידין על עצמם, שכן מעשיהם מעידים עליהם טוב.

על הענווה כמוטיב מנחה מרכזי בחיי האדם נכתב רבות ועל כן דייני באיזכור מובאה אחת ממסכת עירובין האומרת: "כל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו, וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה – הגדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – הגדולה מחזרת אחריו".

אני כותב כאן בשבח הענווה כאשר לנגד עיני תלויה איגרת הרמב"ן לבנו שעיקריה: האדם צריך לדבר תמיד בנחת. להמנע מכעס. להתבייש מכל אדם, ולהחשיב כל אדם כגדול ממנו.

איגרת הרמב"ן (שאותה הריני מביא בדילוגין) פותחת במלים: "שמע בני מוסר אביך… תתנהג תמיד לדבר דבריך בנחת… ובזה תנצל מן הכעס… וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מידת הענווה, שהיא מידה טובה מכל המידות הטובות… וכאשר תתנהג במידת הענווה… אז תשרה עליך רוח השכינה… ועתה בני דע כי המתגאה בלבו על הבריות מורד הוא במלכות שמים…" ובהמשך האיגרת אומר הוא לבנו : "ואפרש לך איך תתנהג במידת הענווה: כל דבריך יהיו בנחת, וראשך כפוף, ועיניך יביטו למטה, ואל תביט בפני אדם בדברך עמו, וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך".

במסכת סנהדרין יש התייחסות לל"ו הצדיקים הנסתרים מן העין, צדיקים אשר בשלהם ובזכותם העולם מתקיים. שם אומר האמורא אביי: "לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי, דמקבלי אפי שכינה בכל דרא (אין בעולם פחות משלושים וששה צדיקים המקבלים את פני השכינה בכל דור). צדיקים אלה צדיקותם היא בענוונותם הנפרטת באיגרת הרמב"ן.

ועתה הגיעה העת להגיד שכל שאמרתי נועד לספר שבחו של אדם אחד שהתוודעתי אליו אך באחרונה. עליו אומר "ומכל תפארת הקסים אותי היופי הענו". ענוונותו הכובשת היא שכבשה את לבי וכל שאמרתי עד כה, וכל המובאות שהזכרתין נמנו להגיד שבחו. האיש שבו אני מדבר הוא כאותם אילנות שותקים המניבים פירות טובים מבלי אומר ודברים.

בשנה האחרונה פגשתיו ישירות שתי פעמים ולא עוד. חברי המועצה לתרבות ואנכי בתוכם ישבנו למולו. ישב מכונס בתוך עצמו כמבקש להמעיט עצמו. דבר מעט ושמע והקשיב הרבה. לא קטע את רצף דבורם של האנשים. שתק והאזין.

משהגיעה שעתו לומר דבריו – דבר ברוגע. במלים מדודות וקטנות. לא עקר הרים ולא טחנם ולא הטיחם זה בזה. משסיים יצא לדרכו בנחת ולא הלכו אחריו אנשים כשובל נסרך כדרכם של מורמים מעם. לפני ימים אחדים ישבתי מול הטלויזיה לראותו בטנדו עם רפי רשף, וגם שם ראיתי את האיש הזה שעשה כה הרבה בחייו כשהוא מדבר קצרות, בשיקול דעת ובענווה שובת עין ולב. האיש שכל מילותי מתכווננות אליו הוא חילי טרופר – שר התרבות והספורט, שקופת מעשים טובים וגדולים תלויה לו מאחורי גבו, שאם אמנה את כולם הזמן יכלה אך הם לא יכלו, אשר על כן אביאם בתקציר, ולא על-פי סדר חשיבותם, והמבקש להבינם ימצאם בגוגל ובכל הרשתות החברתיות.

לשעבר – שר המדע והטכנולוגיה.

עמותות: "במעגלי צדק" – לקידום צדק חברתי מתוך זיקה ליהדות.

"שכן טוב" – חלוקת מזון לנצרכים. מרכזי למידה לילדים ממשפחות אלו.

"קרן פסיפס" – עזרה לאנשים שנקלעו לקשיים כלכלים וסיוע ברכישת מקצוע.

עמותת "אחרי" – לקידום נוער בפריפריה.

כמנהל בית הספר ברנקו וויס ברמלה הוא הצעיד את המוסד להישגים מרשימים.

לשעבר עוזר בכיר של השר שי פירון.

לוחם ומפקד ביחידת דובדבן.

מדריך חבורות רחוב בירושלים.

יוזם פרויקטים משני מציאות בתחומי התרבות והספורט.

תורם כליה לאדם שלא הכיר.

מאמץ ילדה שהופכת לבת משפחה, והוא מוליכה לחופה וקידושין.

ואחרון חביב – גר עם בני עדתי הכורדים במושב נס הרים, כעניו וישר דרך ההולך אל ענווים וישרי דרך.

… ועתה אשאלכם: והיכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא.

ואף את זאת: אני מתנצל על הפלישה לעולמו הפרטי אך כוונתי היא להציבו כסמל בפני רעיו בכנסת למען ילמדון, וכמודל לכל האחרים.

גילוי נאות: אני חבר במועצה לתרבות ואמנות, יו"ר מדור ספרות וחבר במדורים: הבינתחומי, הפסטיבלים ומחקר ומורשת, שכולם פועלים תחת קורת הגג של משרד התרבות. אדגיש כי בחירתי כחבר המועצה והמינוים במדורים האמורים נעשו כולם בכהונה שקדמה לבואו של השר טרופר למשרד התרבות והספורט.