על פלאפל אלהים ואדם

חצר סרגיי בירושלים (צילום: Armineaghayan, 'ויקיפדיה')
חצר סרגיי בירושלים (צילום: Armineaghayan, 'ויקיפדיה')
יש והאדם נטפל למעשהו של האל ותורם את חלקו להעצים את היופי הזה האלהי * במקום שכזה, שבו חברו אלהים ואדם לעשות טוב, ולצייר יפעה כלילת יופי, בקרתי

מה שיצר הטבע או – אם תרצו אלהים – הוא יופי שמימי, שאדם אשר לו עיניים טובות לראות ולב רגיש – נפעם ממנו, משתאה למראהו וקד לו קידה עמוקה, תוך שהוא ממלמל מילות הודיה: "מה רבו מעשיך אדוני, כולם בחכמה עשית… ברכי נפשי את אדוני – הללויה" (תהלים ק"ד).

יש והאדם נטפל למעשהו של האל ותורם את חלקו להעצים את היופי הזה האלהי.

במקום שכזה, שבו חברו אלהים ואדם לעשות טוב, ולצייר יפעה כלילת יופי, בקרתי היום.

בדרכי להשקת ספרו של רעי אלי מתתיהו הורה לי שעון הדקים שאוזק את ידי ואת אורחות חיי כי עתותי עדיין בידי, ולא אצה לי דרכי. רעבוני שגבר עלי אילצני לילך חפוז קמעה – כאותו אדם השובר את צומו – אל חנות הפלאפל של התימני שברחוב הנביאים, בואכה בית ספר אורט. עמדתי וקניתי לי מה שקורין "לפה".

משום שאני מקפיד שלא לאכול בחוצות העיר, תרתי אחר מקום שקט ורחוק מן העין לישב בו ולאכול את פיתי.

רגלי שרגילות בנתיבותיה של עירי ירושלים, ואף מכירות אותן טוב ממני הוליכוני ל"חצר סרגיי". נתיישבתי על ספסל עץ למול מזרקה שאגנה מרוצף בצבע כחול על כל גווניו, ולה שלוש כפות אבן שערומים בהן חלוקי נחל, והמים מקפצים ומפזזים בהן מן הקטנה העליונה אל הגדולות ומשם אל האגנית.

ישבתי ואכלתי להנאתי את פיתי שערבה מאד לחיכי. פי אכל ועיני תרו והראוני את יופי המקום שאין שיעור ליופיו, שנטועים בו עצי זית, רימונים, עצי שסק, דקלים, עצי אורן ותפוז ולימון ותאנה, והרבה הרבה מיני שיחים ופרחים שצבעם שובה עין ולב, ואני בעוונותי ובבורותי איני יודע לכנותם בשם.

נפעמתי מיופיו האלהי של המקום וממה שראו עיניי, אך בכך לא תמו פלאיו של האל, אשר ביקש להנעים גם את אוזניי ושילח לפני את מלאכיו – הרוחות, לנגן בעצים, לפרוט בנופם, בצמרותיהם, ובאמיריהם ולענגני. משום שהרוחות ששילח בעת שבתי היו קלות – הייתה המוסיקה מעודנת ונוגה והיא הזכירה לי את קטע התזמורת הפותח את הקונצ'רטו מספר שניים של רחמנינוב.

בעודי אוכל עיניי ראו גם את מעשי ידיהם של בני האדם שנטפלו לאל ובקשו להעצים את מעשה ידיו להתפאר, ובנו במתחם בינות לעצים בתים נאים, מגדלים מרשימים, שבילי הליכה סדורים ונוחים, ואף בתי אוכל ובתי מרזח מסוגננים שאנשים יושבים ומתנאים בהם.

התבוננתי בכל המראות הצובאות לנגד עיניי ובלבי אמרתי: ראה כמה יפים המעשים כאשר בני אדם ואלהים חוברים יחדיו לעשותם בטוב ומתוך אהבה.

משנתקצרו עתותי וסד הזמן החל מעיק, האצתי מהלכי וירדתי לנחלת שבעה שכונה כלילת יופי – לצפות בתערוכת הצילומים של רעי ברוך הכשרונות אלי מתתיהו, שהוסיפה חן על חן יומי.