בימים שבית המקדש היה קיים הוקרב בחג זה לחם מביכורי החיטה שנקרא "שתי הלחם", ובהמשך הובאו למקדש ביכורי פירות הארץ: "והיה כי תבואו אל הארץ… ולקחת מראשית כל פרי האדמה… ושמת בטנא… ולקח הכהן הטנא והניחו לפני מזבח ה'".
שוו בנפשכם את המראה המלבב הזה – שבית המקדש מלא פירות וירק, קרבנות החג, שהובאו על-ידי עובדי האדמה מיהודה ומהגליל, ומכל מחוזותיה של הארץ, מראה שובה עין ולב, שכולו הדר חן ויפעה, וריחו מבושם – ריח שדה וגן, ואילנות ופרי מגדים, ובלי קורבנות בעלי חיים שדם ניגר מגרונם המשוסף…
בחג החקלאי הזה אנו קוראים את מגילת רות. מגילה על עובדי אדמה. מגילה שחסד וחמלה ואהבה שורים בה ומאפיינים את גיבוריה. עלילת המגילה מתרחשת בימי קציר חיטים, מועדו של חג הקציר שבמקרא, וזו סיבת חיבורה אליו.
בית לחם היא מקום התרחשות הדברים. הם קורים בשדות בית לחם, ועל הגורן בשדה בועז כש"אור הירח על ההר, לילה לבן בשדות בית לחם". הסיפור נשזר בשדות החיטה המזהיבים של ארץ ישראל. שם נרקמת לה מתון מתון אהבה עדינה, אצילית, אהבה של מגע מרפרף, עיניים מאירות ופנים להובות חמדה.
רות יוצאת אל שדות החיטה של בועז ללקט שיבולים, לקט להחיות את נפש חמותה ונפשה. בועז שבא לפקוד את שדהו, ולברך את עובדיו הקוצרים בשדה, רואה נערה זרה בינותם ושואל את נערו הניצב על הקוצרים מי היא זו? וזה משיבו: "נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב". בועז שומע את סיפורה העצוב והקשה, ורחמיו נכמרים עליה. הוא קרב אליה מעדנות ואומר לה: "אל תלכי ללקוט בשדה אחר… הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך", והיא בהתרגשותה: "ותפול על פניה… ותאמר מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה?". בועז מתבונן בה בעיניו הטובות, מרעיף עליה מילות שבח על מעשיה, ועל לכתה שבי אחרי חמותה באומרה: "אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוהיך אלוהי".
עם ערוב היום, שבה רות נרגשת אל נעמי ומספרת לה על המפגש שובה הלב עם בועז בשדהו. נעמי מבינה שזו עת ראויה לעשות מעשה, והיא משלחת אותה אל הגורן למפגש לילי מעודן ומאופק עם בועז. שם נרקמת אהבתם הגדולה של רות ובועז, ושם נכתבת ראשית שושלת בית דוד מלכנו.
על גיבורי מגילת רות שורים חסד, חמלה אנושית ואהבה. במדרש נאמר: "מגילה זו אין בה טומאה וטהרה… ולמה נכתבה? ללמדך שכר טוב לגומלי חסד".
ויש במגילת רות עוד הרבה ענינים מוכמנים שראוי להציפם. תנו דעתכם על שמות גיבוריה: אלימלך הוא אבי המשפחה – שם המעיד על מעמדו הרם, בניו הם מחלון וכליון – שמות המנבאים את עתידם הנורא (מחלה וכליון). נעמי (מלשון נועם) נקראת כך לצקת משמעות למילותיה באמרה לשכנותיה: "אל תקראנה לי נעמי, קראן לי מרה, כי המר שדי לי מאד", ובועז הוא גבור עז, ויציב ומוצק כאחד מעמודי המקדש הקרוים יכין ובועז.
ועוד יש ליתן את הדעת לשאלה המתבקשת, והיא עיקר – מהי מטרת כתיבתה של מגילה זו? ומדוע נכללה בתנ"ך? שהרי היא לכאורה סיפור אהבה ולא עוד?
המענה לשאלה זו מפתיע להפליא. חוקרים בעלי שם טוענים כי מגילת רות נכתבה בסמוך לעליית עזרא ונחמיה לארץ ישראל, והיא כתב פולמוס כנגד מעשיהם הלא ראוים, והלא אנושיים, של עזרא ונחמיה, שדרשו לסלק מקרב השבים מן הגולה את נשותיהם הנכריות שהביאו עמם, ואת בניהם, כפי שמעיד נחמיה עצמו: "ואריב עמם, ואקללם, ואכה מהם אנשים ואמרטם" (נחמיה י"ג). בא מחבר מגילת רות וכמו אומר לעזרא ונחמיה: ראו מה יצא מן המואביה ששבה עם נעמי כפי שמעיד הכתוב "ויקח בועז את רות ותהי לו לאישה…ותלד את עובד, ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד". כן, מן הגיורת הזאת בא לעולם דוד מלכנו.
ולקח זה שהוא עיקרה של מגילת רות, ראוי שיילמד גם בימינו אלה, ויעמוד לנגד עיניהם של הרבנים דהיום, בבואם לגייר את המבקשות לבוא בקהלנו. מי יודע איזו רות מסתתרת ביניהן…
חג שבועות שמח ומבורך.
