"עם ישראל חי"

צריכים תמיד להיות מאוחדים בתפילה (צילום: Ri Butov, Pixabay)
צריכים תמיד להיות מאוחדים בתפילה (צילום: Ri Butov, Pixabay)
עם ישראל חי בזמן שמכוון למטרה הרוחנית ומקבל ממנה הארה * לכן, לא רק שיכולים אנו להמשיך את החיבור שהרגשנו לפתע, אלא אנחנו חייבים

"עם ישראל חי!" מבטיחות כתובות שהשאירו חיילים בדרכם על קירות עזה באותיות כחולות גדולות. "עם ישראל חי" מנגן פזמון של תקווה בלב, מלווה את התקופה הקודרת לקצב הליכה ברחוב.

מה זה "עם חי"? לא אדם חי, אלא קיבוץ בני אדם שנקרא 'עם'. ולמה דווקא "עם ישראל"? ועד עכשיו מה, עם ישראל היה מת?

בשמחת תורה נזרקנו אחד אל השני בכוח מלחמה. יש שזה עורר בהם דחייה מיידית והם מיהרו להתנער מהקירבה; אבל רוב העם הרגיש פתאום שוב את אוצר החיים שטמון באחדות ומפחד עכשיו שיחמוק ויברח ממנו ה"עם ישראל חי" הזה.

"עם ישראל חי" מורכב מקבוצת אנשים שמרגישים שהחיות שלהם נמצאת בקשר ביניהם. כי שם, בקשר החי, הקרוב, המחבק את כל ישראל, נמצא אל חי, כוח עליון; בלעדיו – עם ישראל מת. אומנם ישנם גופים – הם מסתובבים, אוכלים, ישנים ומדברים, אבל בפנים הם ריקים וחסרי חיים.

בלא קשר לכוח העליון, עם ישראל מת, משום שבמהותנו אנחנו אוסף אנשים שהבטיחו זה לזה בהר סיני להתחבר כדי להידמות לכוח עליון ולהידבק בו. כתוב "הרוצה להשיג חיי עולם ידבק במידת אל חי" ('שערי אורה'), כלומר ידבק בכוח המאחד, זו מטרת האומה שהגדיר הכוח העליון עוד לפני שהוקמה.

עם ישראל חי בזמן שמכוון למטרה הרוחנית ומקבל ממנה הארה. לכן, לא רק שיכולים אנו להמשיך את החיבור שהרגשנו לפתע, אלא אנחנו חייבים.

צריכים לכוון לזה בכל רגע. עלינו לפנות לאל חי, למקור הכוחות, המחשבות והדוגמאות ולבקש להשתנות מאוסף נפרדים לאגודה אחת. פנייה לכוח העליון צריכה להיות יצירתית ולבוא לצורך תיקון, לבוא מהבנת העם למה רוצה הוא להשתנות ולהשתוות.

כשעולה תפילה כזו, היא מביעה צורך אמתי. זו כבר לא בקשה לתוספת חביבה ונעימה לחיים, אלא נוגעת בנקודת ההכרחיות הכי בסיסית לעצם החיים.