פיזור הכנסת וממשלת המעבר: אז מה היה לנו?

הכאוס וההזדמנות. הממשלה ביום השבעתה (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)
הקמת 'ממשלת הריפוי' היוותה תזוזה טקטונית בהוויה הישראלית * עם סיום כהונתה נשאלת השאלה: האם סיפקה את הסחורה לה קיווינו?

בשבוע היוצא, עם פיזור הכנסת, ניתן כבר לסכם את עוללות הפוליטיקה של כנסת ישראל ומפלגות ישראל בשנה האחרונה.

מבחינת נתניהו, הסתיים שבוע זה בניצחון, אבל ניצחון זה עלול להתברר כניצחון פירוס. קואליציית בנט–לפיד סיימה את חייה ותימצא תחת הכותרת 'ממשלת מעבר' בפיקודו של יאיר לפיד כראש ממשלה. החידוש המסעיר ביותר בה הוא שילובם של נציגים מהמגזר הערבי. מגזר זה יהיה נוכח מעתה באופן בלתי אמצעי בהוויית המדינה ובחיי היומיום שלה. שוב לא ייפקד מקומו, בוודאי לא כאשר מנסור עבאס ממלא תפקיד נחשוני בתהליך זה.  

ישנן נקודות נוספות אשר דורשות לפחות להרהר בקיומן על מנת למנוע חזרה על מאורעות השנה שעברה. להלן חלק מהן:

הראשונה נוגעת לערביי ישראל, שם רוחשים ולוחשים גחלים שמצויים על סף התפרצות בערה של ממש. היא מסכנת את עצם החיים המשותפים, שנראו עד לפני כשנה שרירים וקיימים. ישראל אף הרבתה להשתבח בהם. אחרי מאי 2021 ניצבה בפנינו בכל כובדה השאלה: האם יש תקווה לחיים כאלה בין ערבים ובין יהודים? האם יש תקווה לשילוב אמתי בין שני העמים שמצויים כאן על אותה כברת ארץ? למרבה הפליאה, דווקא הצטרפותו של מנסור עבאס לקואליציה, היוותה מעין הנפת כרטיס ירוק אל פני המתפרעים, מעין השראה ועידוד לפעילותם ההרסנית…

הנקודה השנייה היא הקמת 'ממשלת הריפוי' שהיוותה תזוזה טקטונית בהוויה הישראלית. האם סיפקה את הסחורה לה קיווינו? רבים תוהים על פשר השקט בדרום ובנקודות חיכוך נוספות (מצעד הדגלים) ושואלים מה נתנו להם בתמורה? החשש הגדול: ויתורים מופלגים בכל הקשור להתיישבות הבדואית הפרועה בנגב, אשר יסכנו את ישראל אסטרטגית כבר בטווח הקרוב.

זה המקום להזכיר, כי הפגנת ה–400,000 בשדרות רוטשילד בתל אביב ב–2011 נשאבה באשר למהות הפוליטית שלה על ידי מפלגתו של לפיד מיד לאחר מכן, ב–2012. סמיכות הפרשיות הללו אינה מקרית. לפיד היטיב לזהות את עובדת ההפגנה ההיא כמשאב ציבורי ייחודי, הפגנה 'לבנה' שמחפשת כתובת. המפגינים, שהעלו חרס בידם ובהפגנתם, הבינו אינסטינקטיבית כי הכתובת הפוליטית היחידה בנמצא היא מפלגת 'יש עתיד'.

רבות מדובר על האכזבה הציבורית מבנט ומהתהליך שהביא להכתרתו כראש ממשלה. ביקורת עזה במיוחד ניתכה על דפוסי התנהגותו בעניינים של העדר נאמנות פוליטית לדרכו בעבר, עת החליף באופן ציני את הבייס שלו כקברניט שהחליף את ספינתו המקורית והפקיר אותה בעיצומה של סערה…

במועד ההוא הבין בנט, כי אם חפץ חיים פוליטיים הוא, עליו להתקרב לקולות האמצע. דא עקא, כאן נפגש ב'בייס', של לפיד ואולי גם בזה של גדעון סער. ברור לגמרי ש'קבוצת רוטשילד' לא תפצה אותו. לכן, אין לו ברירה, אם תאב חיים פוליטיים הוא, אלא לשאוף להשתלב ברשימת 'יש עתיד'. המשמעות? פירוק סופי ומוחלט של 'ימינה' או פרישה של איילת שקד וקבוצה מתומכיה ממפלגת רפאים זו. לאן תלך שקד? הכתובת הטבעית ביותר היא הליכוד. קיים מתאם ברור בין משנתה האידיאולוגית של הליכוד לבין זו של 'הבית היהודי' לשעבר.

הליכוד יעשה טעות ענקית אם לא ינצל מצב זה על מנת לשאוב אליו את פליטי 'ימינה', במיוחד כאשר קיימת אפשרות כי הבחירות הבאות יוכרעו על ידי מספר קטן של מצביעים. במצב זה חיוני עבור הליכוד ונתניהו לקלוט את שקד, שמצטיירת כנאמנה לרעיונות בסיסיים להם שותפים גם רבים מבוחרי הליכוד. יש לזכור לשקד גם את פעילותה כשרת המשפטים בעבר, עת רשמה לזכותה ניסיון חקיקה לצמצום כוחו של בית המשפט העליון באמצעות שני חוקי ההתגברות. הניסיון כשל (הוכשל?) ועתה אולי ניתנת טעות זו לתיקון.

הנה כי כן, דווקא הבוקה והמבולקה שהייתה מנת חלקה של הכנסת בשנה האחרונה, גם נושאת בחובה סיכוי ליצירת מבנה תקין יותר וטוב יותר לפוליטיקה הישראלית ולכנסת.