'פראבדה' החדשה בישראל

אילוסטרציה: pixabay
אילוסטרציה: pixabay
על המדיה שהפכה למשטרת המחשבות * על מה שמעניין את המפגינים בבלפור ומה שלא * ועל השאלה: מי באמת יפסיד מהרשעה אפשרית של ראש הממשלה, אם וכאשר תתרחש?

בימים אלה, בעוד מחנה 'רק לא ביבי' (רל"ב, להלן) מצ'פר בנדיבות גדולה, את האנשים הנכונים. נרדפים אותם אלה שהביעו עמדתם באומץ בעד נתניהו. לפני כשבועיים הושעה ד"ר אבישי בן חיים מערוץ 13 למשך מספר ימים, בשל חטאו הגדול, הבעת דעה, שבעיני מנהלי הערוץ נראתה סוררת ולא מתאימה לקו של הערוץ, כל זאת בשל דברים שאמר בן חיים ליאיר נתניהו על פוסט שכתב האחרון: "א. הלוואי והייתי ראוי לתודה הזו. לא עשיתי מספיק. ב. אתה בטח לא צריך להודות לי. אבא שלך והמאבק למען אבא שלך הוא שלנו לא פחות משלך. חזק ונתחזק למען עמנו ולמען ראש ממשלתנו, כי בעת הזאת הוא הסימבול, המתרס, המגן" (דיווח על כך נמסר באתר 'מעריב', 9.4).

טרם סיימנו לעכל את הידיעה על הרחקת בן חיים והנה נרשם עוד הישג של הדמוקטטורה במדיה: פיטורי שי גולדן מערוץ 13. כן, אותו ערוץ ממש (דווח השבוע, יום שלישי, 27.4 ב'ישראל היום' ובאתר 'סרוגים'). הרי לכם עוד פסיעה גדולה בדרך להשלטת משטר 'פרבדה' ז"ל על המרחב הציבורי שלנו, של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון…

"אולי תגלו התחשבות בשוטרים"?

ואי אפשר לקנח את השיח על רדיפת עיתונאים ללא התייחסות לנעשה בבלפור. במוצ"ש האחרון, עת עסקה המשטרה בסיכול ניסיונם של מאות צעירים ערבים לגלוש משער שכם למרכז העיר, נאלצו שוטרים מותשים לגלות נוכחות גם בבלפור. המתקבצים נשאלו: "אולי תגלו התחשבות בשוטרים?". "לא מעניין אותנו", הייתה התשובה. "אולי תגלו התחשבות בשכנים?". "לא מעניין אותנו". "ומה עם הילדים השכנים הצופים במה שמתנהל מול חלונות בתיהם?", נשאלו מגיני הדמוקרטיה. ושוב, "לא מעניין אותנו". אכן תשובות לעניין של אבירי הצדק… 

ומה יקרה אם נתניהו יורשע?

אני שומע שאלה זו ומקווה בכל לבי שדבר זה לא יקרה. אבל התשובה לאפשרות המעציבה הזו ידועה והיא בבחינת "מנא מנא תקל ופרסין", אותו משפט אלמותי מספר דניאל (אשר היווה את ההשראה לביטוי "הכותבת על הקיר") שפרשנותו ניתנה על ידי הנביא דניאל לבלשאצר מלך בבל בעת משתה יין, ולפיה תיפול האימפריה הבבלית בידי פרס ומדי. ובחזרה לנתניהו ולשאלה אם יורשע. לדעתי, פסק דין כזה יהיה בבחינת סוף שלטונו של השמאל בישראל. אני מזהה את קימוטי המצח של רבים מקוראיי.

על השאלה "מי הוא השולט במדינה?" התשובה היא לא הימין, אלא השמאל, שהרי הוא זה הקים בחשאי ובמחתרת מנגנוני שליטה רבים, החל בזו הקרויה 'מערכת עשיית הצדק' וכלה במדיה לענפיה. השמאל הוא האוחז בשלטון ולא מרפה. האיום היחידי עליו ועל שלטונו הגיע מהברית שכרתו המזרחיים עם נתניהו. הברית הזו היוותה ומהווה סיכוי יחידי להשכנת דמוקרטיה אמתית במדינה. לכן, ברית זו היוותה ומהווה איום על אותו שלטון המסרב לגווע. את האיום הזה חייב השמאל לחסל. הדרך הקלה לביצוע החיסול עתה היא באמצעות הרשעת נתניהו.

אלא שאם אכן כך יקרה, יאבד השמאל באחת את כל נכסיו השלטוניים. בראש ובראשונה תצא הפרקליטות ממאבק זה, במיוחד אם היא תנצח, חבולה בשן ועין בבחינת 'ניצחון פירוס'. את החבלה העיקרית במעמדה ובאוטוריטה שלה 'תחטוף' החונטה המשפטית, הפורום הקרוי 'בית המשפט הגבוה לצדק'. מוסד עתיר זכויות זה, שהפך להיות עתיר כוח בשל הכוחנות שהפעיל, יאבד לחלוטין את מעמדו המיוחד. כבר היום ברור כי עצם ההליך המשפטי נגד נתניהו הוריד את מפלס האמינות במערכת זו מ-80 אחוז כפי שהיה אך לפני עשור לפחות ממחצית מכך כיום (בין 30 ל-40 אחוז). יהיה זה מחיר כבד אותו ישלמו כל השרלטנים, כולל אלה שכבר פרשו, אך בישלו את התבשיל טרם לכתם.