צל"ש לתקשורת הישראלית

ניצול של נחיתות מול התקשורת? נתניהו וגנץ (צילום ארכיון: חיים צח, לשכת העיתונות הממשלתית, באדיבות דוברות בית הנשיא)
ניצול של נחיתות מול התקשורת? נתניהו וגנץ (צילום ארכיון: חיים צח, לשכת העיתונות הממשלתית, באדיבות דוברות בית הנשיא)
קשה להמשיך ולכנות את 'ישראל היום' כ'ביביתון' * רבים מהכותבים בו הבינו שיש מקום למתוח ביקורת * כן, גם על נתניהו

בשנים האחרונות, הרבו אנשי הימין לצלוף ללא רחם בתקשורת הישראלית. מלבד מאמרי הארס שפרסמו בעיתונות הכתובה ובהופעותיהם על מסכי הטלוויזיה, נשלחו איומים על חייהם של לא מעט מהעיתונאים. אבל עוז רוחם ומצפונם כעיתונאים גברו מול תופעות חסרות תקדים אלה.

כיום, יותר מתמיד, אולי חלק מאותם אנשי ימין 'מכורים' הבינו את הנזק העצום שגרמו בכך למדינת ישראל. מידי יום ביומו חזרתי, קראתי וצפיתי באותם דוברים שלא הפסיקו לשלוח את חיצי הארס כלפי התקשורת, זאת במטרה לגרום לציבור הרחב להאמין, שהתקשורת הישראלית היא שמאלנית, מלאה בעיתונאים 'בוגדים' ולכן אין מקום להאמין למה שנכתב או נאמר.

אט אט חלחלו הדברים הללו לתודעה של הציבור הרחב. רבים מהציבור התרכזו בצפייה ובקריאה של כותבים אשר מלכתחילה הם מסכימים עם דעותיהם – "אני רואה רק ערוץ 14" או "אני קורא רק ישראל היום". אמת, גם חלק מהצד השני של המפה הפוליטית נוהג כך. אבל בניגוד לאנשי השמאל, בידי הימין השליטה על הקופה ועל משרדי הממשלה הרבים (מדיי). התוצאה: שליטת הימין על המודעות, המנוע הכלכלי מטעם משרדי הממשלה ועל הערוצים הממלכתיים. ועל החדרת 'עיתונאים' לכלי התקשורת השונים, שתפקידם העיקרי הוא הבאת דבר 'הקיסר' ברבים. משום מה לא הופתעתי, מהפוסט שקיבלתי, לפיו העלה אחד השרים הצעה לישיבת הממשלה להחרים עיתון מסוים. לא ייאמן. לא לומדים לקח.

הנזק שנגרם לישראל הדמוקרטית על פגיעה זו בתקשורת הוא עצום, כיוון שאינך – כקורא או כצופה – מאמין בתקשורת ומתרכז כולך לקבלת מידע ממקור שאתה מסכים אתו מראש – אתה מתעלם מדברי הביקורת, מתעלם מתפקידה העיקרי של התקשורת ומתרחק מהאמת. אני בטוח, שאילו היה הציבור נוטה להתייחס אחרת לתקשורת, מאמין לנאמר על ידי עיתונאים אחראים על הסכנות הטמונות ליישובים בעוטף עזה ומתעלם מאמירות הרהב של נתניהו בכל פעם שנבחר כראש הממשלה "אני אחסל את החמאס", המצב היה שונה. במקום לחסל הוא חיזק. הזרים כספים ודלק לחמאס למטרת חיזוקו וזאת מסיבות ברורות: להחליש את הרשות הפלשתינית ולא לנהל שיחות על החזרת שטחים.

כאן המקום להעיר: כקורא ותיק של 'ישראל היום' (לא רק), מתוך רצון לקרוא דעות שונות משלי, כדי להחכים, הופך העיתון להיות – אט אט ובהתמדה – באמת עיתון של ישראל כיום. רבים מהכותבים בו הבינו שיש מקום למתוח ביקורת. כן, גם  על נתניהו. קשה להמשיך ולכנות את העיתון כ'ביביתון'.

שנים רבות החרים נתניהו את התקשורת הישראלית. את מה שיש לו לומר עשה באמצעות כלי התקשורת הזרה. אז מה קרה שבתקופת המלחמה הוא מרבה להצהיר הצהרות ואפילו להשיב לשאלות העיתונאים? התשובה: הסקרים הלא מחמיאים שמצביעים על כישלונו המוחלט. הוא נענה, קרוב לוודאי, ליועציו הקרובים שהאיצו בו להופיע לעתים קרובות במסיבות העיתונאים, אפילו אם אין לו מה לומר. נתניהו, כאומן מיומן, יודע להופיע ולדבר בטלוויזיה. ליתר ביטחון, הוא 'מצייד' את עצמו בתפאורה בדמותם של גלנט וגנץ, הנופלים ממנו בהרבה בהופעתם הטלוויזיונית. כדאי גם לשים לב לעובדה הפשוטה: נתניהו עומד כל הזמן ומשיב לשאלות, בעוד גנץ וגלנט עושים זאת בישיבה. זה הזכיר לי את הסיפור על ההחלטה המטופשת להושיב את השגריר הטורקי על כיסא נמוך מהכיסא של כבוד שר החוץ בשיחת הנזיפה המפורסמת שנערכה לאחר פרשת ה'מרמרה'.

לדעתי, נתניהו מוסיף לגרום בהופעותיו נזקים רבים למדינה. כך למשל, הודיע על עסקה סגורה להחזרת חלק מהחטופים כאשר העסקה הייתה רחוקה מלהיות סגורה. והחמור יותר, בעיניי, הייתה הצהרתו על הכוונה להשמיד את ראשי החמאס. אין כל ויכוח בכך. בהחלט יש למנוע מהמרצחים הנבלות הללו להוסיף ולנשום, גם לא את האוויר המזוהם של עזה. אבל מנהיג חייב לנהוג בתבונה. הרי אינך יכול להגיע להסכם עם מי שאתה מנהל משא ומתן – ישיר או עקיף – ובאותה נשימה להצהיר: דע לך, אני הנחיתי את ראש המוסד לחסל אותך.

ברור. סינוואר וחבריו בהנהגה חייבים לשכב במהרה מתחת לאדמה, אבל לעשות זאת בזמן הנכון – ובעיקר בלי הצהרות מקדימות ומזיקות.

ולסיום, תודה לאותם עיתונאים שסיכנו את חייהם במהלך המלחמה כדי שאנו נקבל מידע מהיר ואמין.