קורונה ודרוויניזם כלכלי-חברתי

צילום אילוסטרציה: Mohamed Hassan, Pixabay
צילום אילוסטרציה: Mohamed Hassan, Pixabay
מה למדנו ממצב הכלכלה העולמית בימי הקורונה? * עסקים קטנים או עסקים גדולים – גורלם שווה

כלכלנים אוהבים לכנות תקופות שונות באותיות לועזיות. האות K נבחרה לאפיין את תקופת פתיחת המשק והתאוששותו אחרי שרשרת הסגרים וההגבלות של ימי הקורונה.

למהK ? כי אחרי הירידה, יש חצי שעולים ויש חצי שיורדים. עובדה. לאחרונה מתחזקים יותר מתמיד התאגידים הגדולים. מנגד, עסקים קטנים נקלעו למצוקה והם במצב ללא מוצא. אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת קיום שבה החזק פורח והחלש קמל, אחד על חשבון השני. או בשלוש מילים: דרוויניזם כלכלי-חברתי.

נגיף הקורונה התפשט כמעט שווה בין כולם והדביק את האחד לא פחות מהאחר. המגפה האחרונה הזכירה לנו שוב שאנחנו חיים בתלות הדדית, בכפר גלובלי קטן, שהעולם אינטגרלי ומקושר על כל חלקיו ופרטיו. העולם גלובלי, אנחנו לא. המין האנושי מונע מתוך טבע אגואיסטי, מביט על האחר ושואל איך הוא יכול להרוויח ממנו.

איש אינו מביא בחשבון את העובדה הטבעית והמדעית שאנחנו חיים בעולם אחד, תלויים זה בזה והפער בין המציאות לתפיסת המציאות שלנו הולך וגדל. לכן, עד שלא נכיר בטבע הרע שלנו כגורם לכל הפירוד, למשברים ולחוסר השוויון, הפער לא ייסגר והמשברים רק ישתכללו ויחמירו. המגמה ברורה: אין מנוס מקריסה, שכן המערכת המלאכותית אינה תואמת למערכת הטבע המציאותית. לטבע יש שעון משלו, לאנושות שעון משלה וצריך לסנכרן בין השניים.

ברגע שהבועה המנופחת תתפוצץ לנו בפנים – תהיה נפילה גדולה. ייתכן ואז נפנים שקנינו מותרות בלי די, סחטנו את כדור הארץ ואת רוב משאביו, זיהמנו, לכלכנו ועסקנו בעבודות מיותרות ולא חיוניות. ייתכן ואז נדע לזהות ולנצל את ההזדמנות האמיתית שניצבת בפנינו: להכיר ברע שאוחז בנו, בעובדה שהחברה שלנו לא מאוזנת, לא בנויה נכון ולגשת לפתרון.

הפתרון אינו בריסון העסקים הגדולים ולא בחיזוק העסקים הקטנים הגוועים, אלא ברמת היחסים בין בני האדם. אנחנו צריכים להתפרנס זה מזה, להזין זה את זה בדומה למערכת הטבע שפועלת ביחסי גומלין נפלאים.

במודל חברתי מתוקן כזה לא תהיה שאלה על עתיד עסק קטן או גדול, אלא על העיקרון לפיו תפעל מערכת זו. עסק אשר ישנה את כיוונו במגמה טהורה לשרת את החברה, ישגשג ויצליח. האחרים ייעלמו בצורה טבעית.

דגם של חברה מתוקנת כזו, הנשענת על החוקיות של הטבע, רחוק מאתנו כרגע. החברה אינה מוכנה עדיין לחיות בתנאים מתקדמים כאלה. קל יהיה לקלוט את הרעיון היפה, אבל קשה יהיה ליישם אותו בפועל. השינוי לא יקרה מהיום למחר וייתכן שנזדקק לעוד שורה של משברים כדי לעכל זאת ולסנכרן את השעון של האנושות לשעון של הטבע. אבל מחשבה זו לקראת שינוי תודעתי משמעותי שכזה היא כבר קפיצה גדולה קדימה במחוג.