קשורים לזה או לא?

אזרחים אוקראינים תופסים מחסה מפני הפצצות ברכבת התחתית של קייב (צילום: Kmr.gov.ua)
אזרחים אוקראינים תופסים מחסה מפני הפצצות ברכבת התחתית של קייב (צילום: Kmr.gov.ua)
האם יש צדק בכך שמאשימים את היהודים במלחמה באוקראינה?

כמו בכל עימות בינלאומי, זה רק עניין של זמן עד שהאצבע המאשימה תופנה כלפינו – היהודים. כך קורה עכשיו עם המלחמה במזרח אירופה. ככל שמתקדמת הלחימה, כך מציפים את הרשתות החברתיות יותר פוסטים, כרזות וסרטונים שמכילים תכנים אנטי-ישראליים ואנטישמיים.

אפשר להרים גבה, שכן ראש ממשלת ישראל ניסה לתווך בין העמים הניצים, משרד הבריאות הישראלי הקים בית חולים שדה באוקראינה ואלפי פליטים נקלטו בארצנו הקטנטונת, אבל ליחס העוין כלפי היהודים יש שורש עמוק יותר.

כל עוד איננו ממלאים את ייעודנו בתור העם היהודי ולא מעבירים 'אור לגויים', מתגברת השנאה נגדנו. כדי להבין נוסחה זו, צריך לשוב אחורה בזמן, אל נקודת הזמן בהיסטוריה שבה התנקזה האנושות כולה בבבל העתיקה שבמסופוטמיה – מעוז הציוויליזציה של לפני כ-4,000 שנה.

בזמנים ההם, חיה האנושות בשלום כמשפחה אחת מאוחדת. כולם דיברו שפה אחת, הבינו והרגישו איש את רעהו, כמו שכתוב: "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית י"א, א'), עד שלפתע באו אל קיצם החיים הרגועים והמוכרים של תושבי בבל. יצרים חדשים קפצו מתוכם ובתוך זמן קצר הופרה ההרמוניה והיחסים השתנו: מאחווה לתחרות, מאיחוד לפירוד, מאלטרואיזם לאגואיזם.

אברם בן תרח – אברהם אבינו – ראה את הכאוס שהתחולל בקרב שכניו הבבלים, פצח בחקירה של טבע האדם והעולם וגילה שהקרע החברתי המתרחב נובע כתוצאה מהרצון האגואיסטי שהתגבר. הוא הבין שלפני שיהיה מאוחר, על החברה הבבלית להגיע לאחדות כשם שהטבע הסובב פועל בהרמוניה ובתלות הדדית.

המעטים שקיבלו את שיטתו של אברהם הפכו לתלמידיו. הם התלכדו ללב אחד מעל הרגשת הדחייה, ובקשר המלבב החדש שהשיגו על פני הדחייה התגלתה תופעה שהייתה נסתרת מהרגשתם – כוח החיבור החיובי שקיים בטבע, הכוח העליון. כך נולד עם ישראל – עם שמקורותיו אינם ביולוגיים ככל העמים, אלא אידאולוגיים. עם שהולך ישר אל גילוי ה'אל' – כוח החיבור שבטבע. עם שכל אחד מנציגיו יצא מחמולה אחרת, שהפכה ברבות השנים לאחת מאומות העולם.

מאז אותו מעמד נוצרה זוגיות סימביוטית בין ישראל לאומות העולם שנמשכת עד ימינו. לאורך הדורות, המשיך האגו להצטבר ולהתגבר וגרם לחיכוכים, סכסוכים, מלחמות ומאבקים. מתוך אותו קשר עתיק שלא ניתן להתרה, ברור היה בליבם של המסוכסכים מי אשם במצבם. בהרגשת ה"אני מאשים" שלהם, בין אם היא מחשבתית, מילולית או מעשית, יש אמירה חדה: תנו לנו, הגויים והעמים, אור חיים. תנו לנו מהכוח העליון, מהרגשת הניצוץ המיוחד שמתעורר ביניכם כשאתם מתחברים.

כמו ילדים שאינם יודעים להצביע על הבעיה במדויק, לא מוצאים את המילים הנכונות והניסוח הבהיר, יורים עלינו אומות העולם מכל הכיוונים ומתרצים את השנאה שבוערת בהם נגדנו באלף סיבות ותירוצים, כמו שקורה עכשיו ברשתות החברתיות על רקע המלחמה באוקראינה. ההאשמות מתחילות מכך שאנחנו רוצים להרוויח כלכלית מהמלחמה ועד לעובדה שנשיא אוקראינה יהודי. אבל מאחורי כל התירוצים האנטישמיים ישנה אותה דרישה.

מה שמיוחד הפעם ובולט יותר מגל שנאה אחד לשני, הוא שהעולם מתחיל לראות את האמת וכבר לא מתבייש לומר בחדות שהיהודים אשמים ובזה הם צודקים. כל עוד אנחנו לא מתחברים בינינו או לפחות פועלים כדי להסביר לעצמנו במה תלוי שלום העולם, אנחנו סותמים את אותו מעבר לאור העליון שמוטבע בנו מימי אברהם והמחנק הזה מעורר שנאה עזה כלפינו.

חוכמת הקבלה, אותה שיטת חיבור שלימד אברהם אבינו, עדיין תקפה. היא נדרשת היום יותר מתמיד, שכן השנאה הולכת וגוברת. עלינו להרגיש ישובים כמו באוהל אחד וללמוד מחדש את היסודות שלנו, ללמוד איך להתחבר ולהעצים את כוח החיבור הישראלי. כשנשוב להיות עם חזק ומלוכד, נאיר לכל הגויים וניתן דוגמה לכל העמים. אז, כמו שכתב בעל הסולם, הרב המקובל יהודה אשלג, "יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם" (הקדמה לספר 'פנים מאירות ומסבירות').