בתיכון 'הראל' צוין, כמידי שנה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. טקס זה הוקדש לרוח האדם בגטאות וּלאלה שהקפידו לשמור עליה ולשמר אותה. משתתפי הטקס היו תלמידי שכבה י"ב ותלמידי מגמת מוזיקה בניהולו של ברי מוסקוביץ' היו אלה שביצעו את השירים המרגשים.
ליאת שגב, מנהלת בית הספר, פתחה את הטקס ופנתה אל התלמידים: "רוח האדם היא זו שניצחה. המפלצת הנאצית הביסה פעמים רבות את הגוף, אך לא הצליחה לשבור את הרוח. תלמידים יקרים, אנו חיים היום במציאות אחרת, הכול נגיש, מצולם ומועבר בזמן אמת. האנטישמיות ממשיכה לתת את אותותיה וזו עדות לכך שהעולם עוד לא הפנים את לקחי השואה. עלינו מוטלת החובה להעביר את זה הלאה בשרשרת הדורות על מנת למנוע הישנות מקרים שבהם החושך גובר על האור והרוע גובר על הטוב".
יפעת וינגרטן, רכזת הטקסים – בעזרתו של דורון אורן, רכז שכבה י"ב – יצרה תוכן משמעותי לאורכו של הטקס שהדגיש את תפקודם של הילדים בגטו וסיועם למשפחות בדרכים שונות, נושא החינוך היהודי ושמירת המסורת היהודית בגטו, שמירה על התרבות בכל מחיר וסיפור מרד גטו ורשה וגבורתם של היהודים בגטו – כאשר הנושא המקשר בים כולם הוא ערך השמירה על רוח האדם. יפעת: "אם יש בית ספר ללימוד רוח האדם, הרי שם זה צריך להיות מקצוע ראשי. הדברים החשובים באמת היו טמונים בכוח שגילו צעירים יהודים, שלאחר שנים של השפלה, החליטו לקום על מַשמידיהם ולקבוע בעצמם באיזה מוות יבחרו – טרבלינקה או מרד. אינני יודעת אם קיימת אמת מידה מקובלת למדוד את זה".
השנה, יצאו תלמידי שכבה י"ב למסע בארץ תחת הכותרת 'מסע זיכרון ורוח – משואה לתקומה'. דניאל קרני, תלמיד השכבה, שיתף את תחושותיו בעקבות המסע.
"תחילה, לקחתי איתי תיק.
תיק מלא בביטחון
מאי המחשבה.
ספר. חטיף. ממתק.
דברים ברורים.
שחורים ולבנים.
אחרי יומיים הרגשתי שזה לא בסדר,
אם אני לא בטוח במה שאני ובמה שאהיה.
במה שהייתי יכול להיות אילו הייתי בצד השני בתקופת השואה
במה שהחיים היום עוד יזמנו לי לעשות.
וּלפתע הבנתי,
הבנתי שאי הביטחון הוא החוזקה.
שההבנה שאני באמת לא אדע,
שעצם פעולת המחשבה והתהייה
היא למעשה ובאמת החוזקה
התחושה שזה בסדר
שאדם אין לו כללים
שאהיה מי שאהיה
שאני אהיה אני".
עוד נמסר מתיכון 'הראל', כי השנה הטקס היה מרשים במיוחד. למעשה, זו הפעם הראשונה מזה שלוש שנים שבה התכנסו כל תלמידי בית הספר לטקס אמתי, פנים מול פנים. הטקס היה מלא בתכנים שעסקו בהעברת מסרים חשובים למען חינוך דור העתיד. "התלמידים שהשתתפו בטקס הדהימו את כולנו. ההרגשה הייתה כאילו יצאנו למסע, נכנסנו ליער בפולין, אחזנו ביד הילד הרועד והרגשנו את רגלינו קופאות בשלג. שילוב של מסך שהציג מצגת תלת ממדית, טקסטים נוגעים ושירה חודרת לנשמה היו אלה שיצרו חוויה עמוקה של זיכרון, צער וגאווה כאחד", נמסר מבית הספר.
