התערוכה 'ריקוד האבנים' מציגה עבודות של האומנית מרים בובר העוסקת בתבנית נוף מולדתה.
היא מתמקדת ביצירתה בציור נוף מקומי ובדיוקנאות שבאמצעותם היא עוסקת למעשה בשאלות של זהות. המקום והזמן נוכחים בעבודותיה תוך חיפוש מתמיד אחר היופי בטבע העתיק והנצחי. בובר מחוברת לנופים של ארץ התנ"ך שלא השתנו מימי קדם – הזיתים, הגבעות המשובצות באבנים והנוף על גבול המדבר.
בובר חושפת אותנו, הצופים, לפנטזיית הפסיפס האישית שלה, כפי שהיא מפרשת אותה. האבן עוזרת לה להשתחרר מתבניות קבועות וכך מעודדת שינוי והתפתחות, ספונטניות והרפתקנות, יצירתיות ורגש. יש לה למעלה מ-200 עבודות שמיעוטן עוסק בשואה ומרביתן בשורשים שלה בארץ, בנופי האזור שבו היא חיה (חבל לכיש) ונופיו במהלך עונות השנה המתחלפות הם מקור השראה ונושא להתבוננות אינסופית.
בובר נולדה בשנת 1938 בפולין. כשהייתה בת שלוש הופרדה מהוריה שנספו בשואה והוחבאה בבתי איכרים פולנים ובמקומות מסתור שונים. אחרי המלחמה שהתה בבית יתומים. ב-1949, כשהיא בת 11, עלתה לארץ עם קבוצת מאה הילדים של לנה קיכלר והתחנכה בקבוצת שילר. מאז עלייתה, עוסקת בובר באומנות כאלמנט המעניק חיים ומגדיר את תחושת החופש שלה ובחיפוש מתמיד אחר היופי בטבע, בנופים ובפורטרטים. עבודותיה מהלכות בזהירות על גבול הזיכרונות ומחפשות לגעת ביופי, כמו אומרת "הייתי שם. ראיתי. הבנתי. עכשיו אני יוצרת פה באבני פסיפס כי האבנים היו פה תמיד, וגם הנוף, ותמיד יישאר היופי הזה של החצבים, של תל לכיש, של עצי הזית והברושים".
הבחירה להציג את עבודות הפסיפס של בובר בגלריה המחברת בין אומנות מסורתית לבין אומנות ישראלית על שלל גווניה ומורכבותה, הנוצרת עכשיו בישראל, מעניקה רובד נוסף לתערוכה ויוצרת קשר ישיר לעבר הרחוק ולעבודות פסיפס מרהיבות שנוצרו לאורך אלפי שנים.
האבן – צבעוניותו העזה והססגונית וסוד הקסם של ייצורו – ריתקה את עמי העולם ממזרח אסיה ועד אירופה והפעילה את קסמה על בובר. הפסיפסים הראשונים הופיעו מאז האלף השלישי לפני הספירה ובמהלך אלפי השנים לאחר מכן מעטרים מבנים רבים – הן פרטיים והן ציבוריים. בעת העתיקה ניתן היה למצוא יצירות פסיפס כמעט בכל מקום שבו התקבץ קהל גדול של אנשים – בתי מרחץ, מבני דת, מבני ציבור וכדומה. עד היום מגלים בכל רחבי העולם, כולל בישראל, עוד ועוד יצירות פסיפס בעלות ערך אומנותי שאבדו לאחר אלפי שנים והן נחשפות אט אט.
המפגש הראשון עם העבודות של מרים בובר משאיר תחושה של סיפורים פוסט אימפרסיוניסטיים מצוירים באבן. בובר מקבלת השראה מעבודותיו של ואן גוך – שהשתייך לזרם הפוסט אימפרסיוניסטי – ויוצרת עבודות בסגנון ייחודי משלה, חופשי ואסוציאטיבי, שמאחורי כל אחת מהן סיפור. בכל אחת מהעבודות מושקעים שבועות רבים של עבודה מדויקת כדי ליצור איכויות של ציור ייחודי ומשמעותי באמצעות אריחי פסיפס. את האריחים היא יוצרת בעצמה בעזרת גלזורה צבעונית כדי להשיג עומק ועושר צבעוני וכדי להגיע לגוון עשיר ומיוחד של צבעים שמגרה את הדמיון.
בובר יוצרת באבן גם דיוקנאות, יצירות בהשראת שירים, דיוקנאות ויצירות המבטאות חוויות אישיות. עבודות עיניים שזורות בחלק מעבודותיה. תחילתן מופיעות בעבודות על השואה שבהן השתמשה בעיניים מהיער, גם בעיניים שלה, כאשר הדמויות מסתתרות או קבורות באדמה בתוך היער. לדבריה, "אני יכולה לעבוד על עיניים שבוע. מזיזה ומזיזה את האבנים עד שמתקבלת ההבעה שאני רוצה". העיניים מופיעות בעבודות השואה, בדיוקנאות, בחתול ובנמר.
בובר עובדת גם ביומני אומנות שם יוצאים פחדים שלה מתקופת השואה שאותם היא הדחיקה כל השנים. בחלומה היא מביטה מהחלון ורואה מזחלת רתומה לסוסים ולא יודעת שהם באו לקחת אותה. זאת לצד חלום שבו היא מציירת נמרים מסתובבים בחוץ המטילים פחד ומורא. היא חולמת על הרעב ועל הלחם ששימש לסחר חליפין ובחלומותיה עולים נופים משנות ילדותה.
בובר השתתפה בתערוכות קבוצתיות ובתערוכות יחיד, יצרה עבודה למוזיאון הילדים בלוחמי הגטאות, לבית כנסת ברמת גן, למרכז הקהילתי בלכיש ועוד.
הגלריה לאומנות שבטית ואומנות ישראלית
רח' מרכז בעלי מלאכה 13, תל אביב
055-9230022
פתיחת התערוכה: יום שישי, 4.2, 11:00.
נעילה: 26.2.
שעות הביקור בתערוכה: ימי רביעי וחמישי מ-11:00 ועד 19:00 וביום שישי מ-10:00 עד 14:00. ימי ראשון שני ושלישי – בתיאום מראש.
אוצרת: נעמי גורדון-חן באדיבות הגלריה.
מרים בובר בפייסבוק: Miryam Bober.
