רמז התבלינים

גרגירים צבעוניים שטומנים בתוכם מסר (צילום אילוסטרציה:  sh_ahn, pixabay)
גרגירים צבעוניים שטומנים בתוכם מסר (צילום אילוסטרציה:  sh_ahn, pixabay)
אנחנו צריכים להוסיף בחיבור בינינו טעמים מיוחדים * הם דווקא ייתנו לנו את תחושת החיבור עם הבורא: תיבול ימין ושמאל

איך אפשר לאכול מרק בלי להוסיף לו מלח, קצת חריף ותבלינים? הוא יהיה חסר טעם ותפל, זה ברור לנו, אבל לשאר בעלי החיים לא. להם אין צורך בתבלינים, עבורם האוכל טוב בדיוק כמו שהוא מוגש מהטבע. בצורך הייחודי שלנו לתוספת תבלינים יש רמז לתופעה רוחנית.

לכלל בעלי החיים זורם הטבע בעורקים. הם לא כפופים לתאוות אנוכיות, אוכלים בדיוק במידה שהם צריכים ומוסרים את השאר לסביבתם. יש ביניהם חיבור וערבות טבעית שמצייתת אינסטינקטיבית למשמעת כוח הטבע העליון – האלוהים.

בני אדם הם היוצא מהכלל. הטבע לא מורגש בהם והבורא נעלם מהחושים שלהם. האנוכיות האנושית הבלתי מתפשרת לא מאפשרת לנו לקלוט את כללי הקשר של הטבע ובטח שלא להישמע להם.

גם אם על כולנו הייתה נופלת פתאום באמצע היום הבנה שתכונת הכוח העליון היא אחדות שאותה דורש הוא גם מאתנו, אז משום שטעם האחדות תפל ללב האנוכי, לא היינו מצליחים לבלוע אותה. זה הרמז שטמון בתבלינים: אנחנו צריכים להוסיף בחיבור בינינו טעמים מיוחדים. הם דווקא ייתנו לנו את תחושת החיבור עם הבורא: תיבול ימין ושמאל.

שמאל הוא קו הביקורת באדם, בעם ובעולם. הוא מצביע על מה שחסר לי ועל מה שעוד אין לי. ימין הוא קו השמחה במה שיש, הודיה על הקיים. מקובלים כותבים שהאדם צריך להיות בקו ימין עשרים ושלוש וחצי שעות ביממה וחצי שעה בשמאל. כלומר הימין הוא העיקר, אבל בלי שמאל אי אפשר, כמו שלא בא בחשבון ללכת עם רגל אחת.

ולא מספיק שפעם נהיה בימין ופעם בשמאל, פעם תחת השפעה של זה ופעם של האחר. כך לא נתקרב לטעום את טוב ה'. צריכים לתבל זה בזה ולערב ימין בשמאל עד למיזוג ביניהם שנקרא 'קו אמצעי' – שניהם נכללים יחד ותומכים זה בזה בהשלמה הדדית.

לאט לאט מתחילים אנו להרגיש שימין בלי שמאל ולהיפך אינם שלמים. זו הרגשה שמגיעה מסדר מדרגות ההתפתחות שלנו, אחרי הכנה רבה, היסטוריה ארוכה וניסיון מצטבר. יחד עם התחושה שאיש לא שלם בתוכו עם קו מחשבתי רגשי יחיד; וכחברה אנחנו לא שלמים האחד ללא האחר, מרגישים אנו גם שהחיים ללא חיבור לכוח עליון הם חסרי טעם.

כך נלך ונתפתח ונמלא את רוב הזמן בהודיה ובשמחה על מעט החיבור שכבר השגנו ומעט מהזמן נקדיש לבדיקה מה עוד חסר כדי שנתחבר יותר. בזה נגיע לתפילה שלמה לאחדות ולחיבור אל כוח עליון, כמו שכותב המקובל רבי אלימלך מליז'נסק: "ישראל ערבים זה לזה – לשון מתיקות, מפני שממתיקים זה לזה בתפילתם שמתפללים, כל אחד בעד חברו, ועל ידי זה הם נענים".