רק לבקש

עידן של מחאות. הפגנה השבוע מול בית ראש הממשלה (צילום: דוברות המשטרה)
עידן של מחאות. הפגנה השבוע מול בית ראש הממשלה (צילום: דוברות המשטרה)
אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ולא לחכות שיתעמעם הכאב * עלינו לשאול: למה הגענו למצב המנוון הזה? * איזו דמות עלינו להיות כאומה? * לאיזה תיקון עלינו להגיע כדי לא לדעת צער?

בזמנים קשים כאלה, נשאבים רובנו בהכרח אל ערוצי החדשות – והחדשות כואבות. החטופים מוזכרים שוב ושוב, נוספים עליהם מידי יום גם הנרצחים מאותה שבת שחורה וכעת גם מביטות עיניהן היפות של החיילים שלנו שנפלו בקרבות. זה צער כבד שעלינו לצרף אליו בירור למה הוא הגיע לעם שלנו. כך לא יחלוף הצער ויישכח, אלא יונצח בהבנת הלב ויכוון לחשבון נפש: איפה היינו כחברה באותה שבת שהבורא נתן לאסון כזה להתרחש? איפה אנחנו היום?

בשבת שהייתה אמורה להיות שמחת תורה, חגיגה של אחדות בינינו לכוח העליון, עמדנו ברגעים שוברי שיאים של מלחמה פנימית, יצאנו להפגנות וצרחנו ברחובות בשנאה יוקדת. היינו במצב חברתי רקוב וכל אחד האשים את האחר. האם אנחנו במצב אחר היום?

אנשים רבים מודאגים ומרגישים שתקופה ארוכה לפני השבת השחורה איבדנו את הרצון לחיות ולהתקיים כעם. כמו אדם שלא רוצה לחיות ומפסיק להילחם על חייו, כך הפסקנו להילחם על עצמנו כאומה. המאסנו והשנאנו את עצמנו זה על זה.

אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ולא לחכות שיתעמעם הכאב. עלינו לשאול למה הגענו למצב המנוון הזה? איזו דמות עלינו להיות כאומה? לאיזה תיקון עלינו להגיע כדי לא לדעת צער?

הבורא הוא כוח עליון של אחדות. הוא טוב, מיטיב והוא דורש מאתנו להיות כמוהו – באחדות וביחס טוב זה לזה. לו היו שואלים אותנו האם מתחשק לנו להיות מאוחדים, היינו רוצים להצביע נגד; אבל כשם שלא שואלים אדם אם רוצה הוא להיוולד, כך לא שאלו אותנו אם רצוננו להיוולד כאומה שתהיה 'אור לגויים' ודוגמה של אחדות לעולם.

מדינת ישראל משופעת בחומר, כלום לא חסר ויש מהכול די והותר. אבל אין שמחה בלב ממילוי התפקיד שניתן לנו ומהזכות ללכת ולממש את תכלית חיינו הרוחנית. אנחנו כל הזמן מקטרים, מקטרגים מבפנים ואף פעם לא מרוצים. זה יצר הרע שמריץ אותנו סחור סחור למלא את עצמנו בעוד תענוג, מצר את הלב, מרעיל באיבה ומשכיח את כל הטוב שיש באחינו.

אפשר להתמודד עם הצרה הזו רק בעזרה מלמעלה. אנחנו חלשים בפני היצר הזה – האגו על כל אופניו – ורק הבורא יכול לעזור לנו להפוך כיוון ולהתחיל לחתור לחיבוק פנימי, לקרבה זה אל זה ולדאגה זה לזה. צריך רק לבקש – בצער וברצון גדול.