שגיאת משפחות החטופים

להשאיר את הפוליטיקה מחוץ למאבק. מיצג הזדהות עם החטופים (צילום: Yossipik, 'ויקיפדיה')
להשאיר את הפוליטיקה מחוץ למאבק. מיצג הזדהות עם החטופים (צילום: Yossipik, 'ויקיפדיה')
ההרגשה היא כי מאבקן של משפחות החטופים 'נחטף' על ידי חוגי השמאל, הרואים בו פלטפורמה שתאיץ את הקדמת הבחירות ואת החלפת הממשלה והעומד בראשה

אין איש בישראל שאיננו רוצה בהחזרתם של החטופים במהירות האפשרית. אין גם איש בישראל שאיננו סבור שהחזרת החטופים היא באחריותה של הממשלה, בהיותה האחראית יחד עם גופי הביטחון לאסון שבעה באוקטובר.

דווקא בשל כך, יש להצטער על כך שפעולות משפחות החטופים (ומכל מקום אלה המאורגנות על ידי מטה משפחות החטופים), לובשות יותר ויותר גוון פוליטי ומעמידות את מחאת החטופים כהמשך של תנועת המחאה כנגד 'המהפכה המשפטית' (או 'הרפורמה המשפטית' – תלוי בנקודת הראות) שהייתה בישראל בחודשים עד שישה באוקטובר.

בתחילה היה הגוון הפוליטי מוסווה וניתן היה ללמוד עליו רק ממספר מאפיינים דומים כמו הקריאות הקצובות "עכשיו, עכשיו, עכשיו" שמתכתבות עם הקריאות "בושה, בושה, בושה" – כך גם קריאות סיסמאות בליווי תיפוף בתופים, חסימת נתיבי איילון, רדיפה אחרי שרי הממשלה, ההפגנות ליד בתי ראש הממשלה בקיסריה ובירושלים ומאפיינים נוספים שמזכירים את מאפייני פעולות תנועות המחאה, כאשר רבים מעשרות אלפי המשתתפים בפעולות אלה אינם נמנים דווקא עם בני המשפחות.

המסווה הוסר לאחרונה כאשר הצטרף מטה משפחות החטופים לקריאות "בחירות עכשיו" בפרסומים השונים. לדעתי, בכך טעה חמורות מטה משפחות החטופים שהאסטרטג המכוון את פעולותיו הוא גם זה שהיה המוח האסטרטגי של ארגוני המחאה.

ברגע שמיתגו עצמן משפחות החטופים כגורם פוליטי לעומתי לממשלה הקיימת ולעומד בראשה, כלום אפשר לצפות שאותם אלה שהמשפחות קוראות להפלת שלטונם יגלו הזדהות מוחלטת עם אותן משפחות? וגם אם דברי ההזדהות נאמרים על ידי נתניהו ושרי הממשלה, ניתן להעלות ספקות אם אין 'אחד בפה ואחד בלבד' או לכל הפחות שהדברים לא נאמרים בלב שלם. במקום שפעולות אלה של המשפחות יגרמו להאצת תהליך החזרת החטופים, הן עלולות לגרום לתוצאה הפוכה.

הצהרות פוליטיות אלה של משפחות החטופים אף גורמות לקיטוב בעם בכל ההתייחסות למשפחות החטופים, כאשר יותר ויותר מאבקן הצודק של המשפחות להשבת בני משפחותיהם החטופים נתמך על ידי חוגי השמאל; ומנגד מתרבות ההסתייגויות ממאבק זה וממטרותיו על ידי גורמים בימין הפוליטי.

ויובהר, לא כל משפחות החטופים מזדהות עם הקו הפוליטי שננקט על ידי מטה משפחות החטופים וחלק מהן אף הביע באופן מפורש את הסתייגותו באמצעי התקשורת השונים. לא מן הנמנע, כי גם בין החטופים יש בעלי דעות מגוונות – ימניות ושמאליות – וכולם חולקים את אותו גורל אכזר וקשה ומאוחדים בתקווה ובתפילה כי שחרורם והחזרתם לישראל ייעשו בהקדם.

ההרגשה היא כי מאבקן של משפחות החטופים 'נחטף' על ידי חוגי השמאל, הרואים בו פלטפורמה שתאיץ את הקדמת הבחירות ואת החלפת הממשלה והעומד בראשה – מטרה שניתן לתמוך בה או להסתייג ממנה אך בוודאי שהדבר לא היה צריך להיעשות תוך ניצול הכאב והתסכול של משפחות החטופים; וכאשר הפעולות והמיתוג הפוליטי לא נעשו באמת לשם מימוש מטרת החזרתם של החטופים או לכל הפחות כמטרה משנית להפלת הממשלה.

על משפחות החטופים לזנוח את הקו הפוליטי ולהמשיך במאבקן בדרך שתיתמך על ידי כל שדרות העם: להמשיך בהפגנות, בראיונות באמצעי התקשורת ובפגישות עם מנהיגים ועם מעצבי דעת קהל בארץ ובעולם – אך כל זאת במנותק לחלוטין מהבעת כל עמדה פוליטית.

בדרך זו, כך אני מאמין, ניתן יהיה להשיג את קידום השגתה של אחת משתי מטרות העל של המלחמה – החזרת החטופים בדרך מהירה יותר מהדרך הקיימת בה נקט מטה משפחות החטופים.