זה סיפור אמתי (השמות בדויים). מדינה עם חוף ים נפלא. שמו של ילד אחד ירון ושמו של הילד השני אחמד. שני ילדים מקסימים. שניהם נולדו במדינת ישראל, ירון היום בן 29. אחמד גם כן בן 29. זה סיפור החיים שלהם.

ירון סיים תיכון. אחמד סיים תיכון בהצטיינות. אחמד וירון הגיעו לגיל 18. ירון מתגורר בירושלים בשכונת רחביה. אחמד מתגורר גם בירושלים, בכפר צור באחר שבדרומה. עד כאן סיפור שיגרתי. ירון קיבל צו גיוס ונדרש לשרת שלוש שנים את המדינה ביחידה קרבית. אחמד לא קיבל צו גיוס לצה״ל וגם לא קיבל זימון לשירות אזרחי.

כך החל הפער בין ירון לאחמד. חלומו של ירון וחלומו של אחמד זהים: שניהם רוצים להיות רופאים בישראל.

אחמד ניגש לבחינות באוניברסיטה. ציון הפסיכומטרי שלו 640. אחמד התקבל ללימודי רפואה למרות שסף הציון לרפואה הוא 760. קוראים לזה אפליה מתקנת, מכבסת מילים לאי צדק ולאי שוויון. ירון משתחרר מצה״ל לאחר שלוש שנים. ירון רוצה ללמוד רפואה. ציון הפסיכומטרי שלו 730. התשובה של האוניברסיטה לירון היא "שלילי, אינך מתקבל".

ירון מאוכזב מאוד, בתום שלוש שנים שתרם למדינה ביחידה קרבית, שני מבצעים בעזה, ציון פסיכומטרי גבוה ביותר, מסרבת האוניברסיטה לקבל אותו.

הוא לא מוותר על חלומו להיות רופא. הוא שולח למספר אוניברסיטאות בעולם את הרזומה שלו ואת הציון הפסיכומטרי שלו. ירון מתקבל למספר אוניברסיטאות בעולם ובוחר ללמוד בגרמניה.

אחמד לומד באוניברסיטה ישראלית שנחשבת בצדק לאחת הטובות בעולם. בסיום כל יום לימודים יש לו נסיעה קצרה הביתה למשפחתו. ירון מארגן כמה מזוודות וטס לברלין. הוא מחפש דירה קטנה לשכור, מתחיל ללמוד בארץ זרה, ארץ אשר שנאתה ליהודים ידועה לעולם כולו.

במהלך הלימודים, מכיר אחמד בחורה נאה מהכפר והשניים בוחרים להתחתן. מזל טוב. ירון מכיר במהלך הלימודים בחורה גרמנית חכמה, מתאהב בה בידיעה שאינה יהודייה וילדיו בעתיד יהיו נוצרים. כל ניסיונות השכנוע של הוריו אינם עוזרים. האהבה מנצחת את המורשת היהודית.

אחמד סיים את לימודי הרפואה בהצטיינות והתקבל להתמחות בבית חולים במחלקת גינקולוגיה של בית חולים נחשק. ירון סיים את לימודיו בברלין ונשלח לסטאז' במחלקה האורתופדית של בית חולים מרוחק במינכן.

אחמד בונה בכפר בית של 150 מ"ר עם גינה קטנה. כל תושבי הכפר באים לברך אותו לרגל סיום ההתמחות. הוא משמש כגניקולוג בבית חולים נחשב בישראל. אשתו של אחמד בהיריון שני והחיים נראים מבטיחים ויפים.

ירון סיים את ההתמחות במינכן, העבודה היחידה עבורו היא בהמבורג הקרה שבצפון גרמניה. הוא מתגורר עם אהובתו בדירת חדר קטנה. אין להם כרגע אפשרות לקנות בית או להביא ילדים לעולם.

זה אינו סיפור דמיוני. כל אחת ואחד מאתנו מכיר את הילדה הזאת או את הילד הזה. הילדים טסים ללמוד בחו״ל, לעיתים מוצאים אהבה, מוותרים על המורשת היהודית ונמצאים רחוק ממשפחתם ומעמם.

בפעם הבאה שאתם מדברים על שוויון זכויות, תזכרו את הסיפור הזה, ישראל הדמוקרטית החליטה בשם הדמוקרטיה לפגוע דווקא באזרחים שנאמנים לה, שמשרתים אותה ושמסכנים את החיים והנפש שלהם. מדינת ישראל לא מחזירה להם כפי שהם ראויים. המדינה היהודית שוכחת את ילדיה היהודים. אין בישראל שוויון זכויות אמתי בין כל האזרחים שלה. היהודים מופלים לרעה בכל תחום חברתי או כלכלי.

כן, גם לאחמד מגיע, אך עליו לשרת שירות אזרחי את מדינת ישראל שבה הוא חי. עליו לעמוד בתנאי הסף של קבלה ללימודי רפואה כמו כולם ועליו לבנות את ביתו עם היתר ועם רישיון.

ירון מעולם לא חזר לישראל. הוא מטפל בנכדים הגרמנים של סבא וסבתא אשר רצחו יהודים.